 |
|
אבינועם רוח 1955 |
|
סופה של מסיבת שיחרור
התגייסתי לשרת בפלוגה ד' הוותיקה מחזור מאי 1954. על חברי ועלי עברה תקופה
עמוסה בפעילות ביטחונית מאומצת, מרוכזת וללא הפסקה כפי שמתואר בפרוט רב
בספרו של מוטה גור: "פלוגה ד', סיפורה של פלוגת צנחנים".
בעיצומה של מסיבת השחרור שלנו שאליה הוזמנו מוטה גור ומפקדי המחלקות, הגיע
רץ מהגדוד והזעיק את הקצינים להגיע מייד לתל נוף. כולם הלכו, והמסיבה דעכה.
הבנו שמשהו "מתבשל" ובבוקר החלטנו שנוסעים לתל-נוף, הגענו לבסיס וראינו
אותו כמרקחה, הכנות רציניות למלחמה וגם לצניחה. פגשנו את מרסל טוביאס
וביקשנו שיצרפו אותנו, הוא הסביר שאין כל סיכוי כי המטוסים מלאים מעל
ומעבר. דברתי עם רפול, התחננתי שיפזרו אותנו בין המטוסים, אז רפול אמר:
"אתם כל כך רוצים להילחם, תגיעו לחצבה ליד כביש הערבה ותצטרפו לטור הממונע
של חטיבת הצנחנים". כך מצאנו את עצמנו, חוליה של 7 לוחמים ותיקים, על גבי
משאית שהובילה ציוד לחצבה. כולנו בעלי ניסיון קרבי ורצון עז לקחת חלק
ולתרום להצלחת הפעילות המבצעית של הצנחנים.
התנדבנו להיות בחוד של החוד
בחוליה היו בנוסף אלי, בני קידר, אורי שפירא, אברהם פורתי, יצחק סלובוצקי,
שלום ליבנה ויצחק מלובני. הגענו בחושך ושמחנו לפגוש את מוטה גור, שהיה כבר
מפקד גדוד הנח"ל המוצנח 88. בקשנו להצטרף אליו בכל תפקיד שיחפוץ.
אתו היה הסמח"ט יצחק חופי - "חקה" ששאל מי החבר'ה האלה ומוטה ענה לו: "אלה
אנשי פלוגה ד' בגדוד 890 ואני לא מצרף אותם אליי, כי הם את שלהם כבר עשו
בעבר". כעבור מס' דקות חזר אלינו "חקה" ואמר: "חפשו את
הסיירת החטיבתית בפיקודו של מיכה בן ארי קפוסטה ותצטרפו אליו". התחלנו
לצעוק "קפוסטה קפוסטה", אך לא מצאנו אותו. לפתע פגשנו את משה פלס (סטמפל)
המ"מ שלנו בעבר, שהפך להיות סמ"פ של פלוגה בפיקודו של צורי שגיא. |
|
שאלנו אותו מה
תפקידם בכוח?, הוא ענה שהם פלוגת החוד בגדוד החוד בפיקודו של אהרון דוידי.
סטמפל ביקש שנצטרף לפלוגה שלו בתור חוליית החוד, וכמובן, שמענו כל כך הרבה
"חוד" ששמחנו מאוד. מאוחר יותר בכינו על הרגע שהצטרפנו אליו כשראינו איך
החיילים בפלוגה שלו עולים בסדר מופתי על המשאיות - הבנו שיש לנו עסק עם
חיילים טירונים צעירים ובמקום להיות בקצה החוד אנחנו בסוף המאסף של
המאספים. למרות זאת, המשכנו בנסיעה בשיירה. מחצבה חצינו את הנגב, עברנו את
כונתילה והגענו ל"תמד" שם ירדנו מהמשאיות, |
צורי
אמר לנו שהפלוגה שלנו אמורה לשמור על המחנה בתמד
וסטמפל פיזר אותנו על הג'בלאות
וביקש שנחפור שוחות אישיות להגנה. קבלנו את שוק חיינו: האם זאת היא המלחמה
לה ציפינו?? האם בשוחה הזאת מסתיימת לה תרומתנו למאמץ המלחמתי??? ברגע זה
גמלה בליבי החלטה: אני לחזית אגיע ותרומתי תהיה בשדה הקרב.
|
|
אילתרנו רכב והגענו למיתלה
פניתי לסטמפל והצעתי לו שאקח איתי כמה לוחמים מהחוליה, "נגיע למחנה המצרי
ב"א-נח'ל", אמרתי, "ואם נצליח נארגן רכבים ונחזור". הוא הסכים. לקחתי את
אריה שפירא ואברהם פורתי ובדרך אכן ראינו זחל שלנו שכוב על הצד ובכניסה
למתחם ב"א-נח'ל" ראיתי זחל נוסף שעלה בגלגל קדמי על מוקש, ראיתי מספר כלי
רכב מצרים נטושים, הלכנו לסדנא שם, לקחנו כלים וארגנתי משאית פורדסון,
תיקנתי ג'יפ רוסי, פירקנו את הגלגל של הזחל ההפוך והרכבנו אותו על הזחל
שעלה על מוקש וכך חזרנו לכוח של סטמפל עם ג'יפ, משאית וזחל. מיותר לומר
שסטמפל וצורי המ"פ שמחו מאוד על הג'יפ. "את הזחל והמשאית תשימו כאן בצד"
אמר סטמפל "ותצטרפו לאנשי החוליה שלכם בעמדות על ההר", עניתי לו שאני
מתכוון לחבור אל הלוחמים של דוידי ולהשתלב בפעילות הקרבית שלהם. הוא אמר
שיעצור אותי וישים סביבי קונצרטינה ושומר. קראתי לחבר'ה שלי ואמרתי להם
תורידו את כל הציודים למטה אל הדרך וכאשר אראה אתכם על הדרך, אגיע עם הזחל,
נזרוק את כל הציוד לזחל ונסתלק במהירות. כך הגענו מתמד לא-נח'ל שם חימשנו
את הזחל בשני מקלעים כבדים מצריים מסוג אלפא, העמסנו ארגזי תחמושת וכמה
נשקים נוספים, הצטיידנו במזון ובעיקר חבילות חלבה ופחים של גבינות צאן
במים. תדלקנו את הזחל, מילאנו את שני המיכלים ו- 8 ג'ריקנים בנזין, פח גריז
וגריזר ויצאנו לדרך. הגענו קרוב למעבר המיתלה ופגשנו את צנחני גדוד 890
שצנחו שם, שאלנו איפה דוידי ואמרו לנו שהוא נמצא אחרי מצבת פארקר, המשכנו
וראינו מס' מכוניות שהעלו עשן מהתקפת המטוסים המצריים. |
|
 |
הגענו קרוב לפתח המיצר, שם מצאנו את דוידי. כדרכו עמד על גבעה קטנה וסביבו
מפקדי הצנחנים. ירדתי מהזחל, הלכתי אליו ואמרתי לו שיש לי זחל חמוש עם מקלע
כבד מלפנים ומקלע כבד מהצד עם שישה לוחמים וותיקים מפלוגה ד' שמוכנים לעשות
הכל, ואם יש לו תפקיד בשבילנו?! דוידי שמח מאוד כי באותו זמן הוא עסק
בארגון הכוחות לטיהור העמדות והכוכים במיתלה. שמעתי את דוידי אומר לעובד
לדיז'ינסקי: "אתם תלכו על הכוכים מצד שמאל של הדרך", וללוי חופש אמר "ואתם
תלכו על הכוכים מימין לדרך". והתפקיד שלי עם הזחל יהיה לנסוע על הדרך ואם
יהיו נפגעים אפנה אותם עם הזחל לתחנת איסוף בפתח המיצר. החשיכה ירדה עלינו
והקרב לטיהור הכוכים החל. בתחנת האיסוף הורדתי 4 מחברי את מלובני, ליבנה,
פורתי וסלובוצקי כדי לארגן את התחנה, ובזחל השארתי את בני ואת שפירא.
הנפגעים מהקרב החלו להתפנות אל הדרך ומשם לקחתי אותם בזחל לתחנת האיסוף.
חילצנו את מוטה גור
בסיום הקרב הקשה דוידי ביקש ממני להיכנס עם הזחל ולהמשיך בנסיעה על הדרך
לתוך המיתלה עד שנפגוש את הכוח של מוטה. שמחנו מאוד ונכנסו ואכן לאחר כמה
קילומטרים פגשנו את מוטה, חקה והלוחמים של ינוקא שהיו איתם. מוטה אמר לי:
"ידעתי שניפגש אבל לא תיארתי לי שניפגש כאן". מוטה ארגן מיד את כל הכוח
לחזרה. אני העמסתי על הזחל שלי חלק מהלוחמים של ינוקה. מוטה והכוח שלו ישבו
על זחלים אחרים, וכל השיירה החלה לנוע לכיוון הפתח של מיצר המיתלה.שם פגשנו
את דוידי וחיים נדל שאמרו לנו להכין את הזחל לנסיעה חזרה לתל נוף, גירזנו
את הבוגיס של הזחל ונסענו לעין נטפים – אילת – באר שבע – ותל נוף. |
|
אבינועם רוח 2011 |
|
לקחנו את הזחל לסדנת חיל האוויר, עשינו טיפול וסיכה לזחל והיה צורך לסובב
את הזחל ובני קידר התעקש שהוא ינהג את הזחל ואני אכוון אותו ותוך כדי נסיעה
אחורנית הוא מחץ אותי הוא שמע את הצעקה שלי ושל האנשים שהיו שם, עצר ונסע
קדימה. האמבולנס לקח אותי לבית חולים "קפלן" שם אושפזתי למשך שבועיים, בבית
החולים היה מאושפז דני מט שחטף כדור בכתף והרופא שלנו ד"ר משה אגמון
(אנקלביץ) שקיבל צרור בחזה בהתקפת המטוסים. כאשר הרגשתי טוב יותר בקשתי
מדני מט שיעזור לי להגיע הביתה לאמי הדואגת, דני נתן הוראה לנהג שלו שיסיע
אותי לחיפה הביתה, יחכה לי וכעבור מס' שעות ששהיתי עם אמא שלי חזרנו לבית
החולים וכשהבראתי שלחו אותי לבית הבראה בנתניה לעשרה ימים ובזה סיימתי את
"מבצע קדש".
אבינועם רוח - קריית חיים 2012 |
