סרן   נתן הוכרמן   ז"ל

 

נולד ביום י"ב באב תרצ"ג (4.8.1933) בעיר קלצה אשר בפולין. בגיל רך היה כאשר פרצה מלחמת-העולם השניה ועם ראשיתו של מסע-ההשמדה של היטלר. לפני שהספיק הילד להבין את המתחולל מסביבו נתייתם מאביו, אשר נרצח לעיניו. כשאר אחיו היהודים ידע מצוקת-הסגר בתוך מחנה-ריכוז וגם נדודים בדרך-לא-דרך בתוך היערות, עד כי לבסוף נותק מעל אמו ואחיו. אולם בכוחו של רצון-החיים אשר בקרבו ניצל מן הגיהינום הנאצי. יחד עם גופות-המתים הוצא מתוך המחנה, ואחרי נדודים בדרכי-אירופה הגיע בשנת 1945 לאיטליה. ההכרה באסון-עמו והתודעה כי סבלו בא עליו בגלל יהדותו עוררו בו את הרגש הלאומי; הוא ויתר על אפשרות הגירה לארצות-הברית ושם פניו לארץ. בהגיעו לארץ מצא את אמו אשר ניצלה ממוות. קומתו נזדקפה והוא התקשר לאדמת-המולדת ואהב אותה. עם בואו קיבל את ראשית-חינוכו במושב באר-טוביה ולא עברו ימים מרובים והוא נימנה עם מגיני-המקום בפני התקפות בלתי-פוסקות של הצבא המצרי במלחמת-הקוממיות. לאחר-מכן למד בבית-הספר החקלאי בעיינות, אשר בו התבלט באפיו החברי ובמסירותו לזולת. עבד כרפתן וטרקטוריסט. כאשר סיים את לימודיו עבר להדרכת-עולים, אך בספטמבר 1951 גויס לצה"ל.  עלה בשלבים השונים של הפיקוד בצבא, עבר קורסים שונים ולבסוף נצטרף לנח"ל ושרת בצבא-הקבע. היה מפקד שדה-בוקר וניצנה ואף מפקד פלוגת-צנחנים בגדוד 88. אהוב היה על מפקדיו באשר לא מנע מעצמו כל טורח במילוי-תפקידים; כן היה חביב על פקודיו בגלל יחסו הלבבי להם ומסירותו הנאמנה. השתתף בכמה פעולות-תגמול ובכל מעשיו הראה עוז-רוח וקור-רוח, שקט נפשי וגבורה עילאית. אהב את הנגב והכיר כל שביל בו ובילה בו הרבה שעות. באותו להט של אהבת-המולדת ונאמנות למשימה יצא לקרב-קלקיליה כמפקד מנוסה ושימש דוגמה לאנשיו בנסכו בהם אומץ ומרץ. בקרב זה נפל ביום ו' במרחשון תשי"ז (11.10.1956) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אשה. אחרי מותו הועלה לדרגת סרן. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".  

 



יהי זכרו ברוך.

 

 חזרה לרשימה


| אודות האתר || תודות || עמוד הבית || מפת האתר || חיפוש שם || לוח מודעות || כתבו אלינו || עמותת הצנחנים |
אתר הצנחנים בעשור הראשון. כל הזכויות שמורות ל אגן מחשוב © 2004 - 2017
IDF Paratrooper's History Site Copyright AGN © 2004 - 2017
בניית האתר, עיצוב, מחקר, ראיונות, כתיבה ועריכה: ד״ר אריה גילאי ז״ל