סמל  מאיר יעקבי  ז"ל.

מאיר יעקבי בן דוד וחביבה. נולד ביום י"ט באלול תרצ"ה (17.9.1935) בירושלים. בגיל י"א הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והיה בגדוד "בני-מצדה" הירושלמי, בקבוצת עין-גדי, שיצרה הווי מיוחד של שוטטות ומשחקים בחיק-הטבע אשר אהב. בימי מלחמת-הקוממיות נתפרדה החבילה, ובגיל י"ג עבר עם אמו ואחותו לחולון. סיים כיתה ח' בבית-החינוך א' שבחולון, חזר לירושלים והתחיל את לימודיו בבית-הספר המקצועי "עמל", אולם החברה העירונית לא הייתה לפי רוחו. חובב-טבע היה ומרוב אהבתו לחיי-כפר פשוטים, החליט לעבור למוסד החינוכי בקיבוץ בית-אלפא. למן היום הראשון הרגישו חבריו בבגרותו. תמיד גילה יחס כן ונכון לחבריו ואישיותו השפיעה על מהלך-החיים בקרב הנוער. כמדריך בתנועה המשיך גם כאן בסיוריו בארץ, אשר אהב בכל חום-לבו. בצאתו לצבא התנדב לצנחנים ולאחר-מכן עבר למחלקת-הסיירים שם נודע כאחד הסיירים הנועזים ביותר. באחד מסיוריו נפל בשבי הסורי וישב שם במשך שנה וארבעה חדשים. תקופה קשה הייתה זו בשבילו, אך משחזר מכלא-דמשק "נתאקלם" תוך זמן קצר מאד. השתתף בפעולת התגמול בפיצוץ משטרת חוסאן ודומה שרווח לו לאחר עברו שוב את טבילת-האש. לאחר-מכן חזר בכל לב ונפש לחיים השגרתיים במשק. בפרוץ מערכת-סיני  הצטרף לסיירת של מיכה קפוסטה ויצא עוד פעם לקרב גבורה. היה זה הקרב האחרון שלו שנערך בתאריך 31.10.1956 במעבר-המיתלה. מאיר יעקבי נפל ביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956). הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח וביום כ"ט בתשרי תשי"ח (24.10.1957), הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבית-אלפא. הניח אשה בהריונה; הילד שנולד כחמישה חדשים אחרי נפלו נקרא על-שמו. לזכרו הקדיש קיבוצו כמה מעלוניו ("השבוע") כעבור שבוע לנפלו, ב"שלושים" לנפלו וליום הבאתו לקבורה בקיבוץ. בערב יום-העצמאות תש"ך נפתח גן-משחקים בבית-אלפא הנקרא על-שמו: "גן מאיר". זכרו הועלה גם בספר "מלחמות הצנחנים", לאורי מילשטיין.

יהי זכרו ברוך.