"פגישת מחזור" מתרחשת כתוצאה מרצונם של אנשים להיות בחברת
אנשים שיש ביניהם קשר של חוויה משותפת.
הרצון והמוטיבציה שלנו הצנחנים להיפגש, לדבר, לספר ולשמוע, נובע
מאותם חוויות וזיכרונות משותפים שעברנו יחד. הקושי הפיזי והמנטלי באימונים, הסכנות
בפעולות תגמול ובמלחמה, גיבשו אצלנו סוג של חברות שקוראים לה אחוות לוחמים.
לחברות כזו יש שפת מושגים משותפת, ביטויים מיוחדים שזר לא יבין, מעין קוד סודי
משותף. אולי זאת אותה רעות ידועה המוזכרת ב"שיר הרעות" של חיים גורי:
"הרעות נשאנוך בלי מילים, אפורה עקשנית ושותקת... אך רעות שכזאת - לא תתן את
לבנו לשכוח...".
בעזרת אותה רעות, אותה חברות, יכולנו יחד להתגבר על קשיים,
להשיג ניצחונות ולגבש גאוות יחידה. גאוות יחידה
מלווה אותנו – כל אחד מאיתנו –
מתקופת השרות בצנחנים. היא נשארה בנו לאורך השנים, אולי לאורך כל החיים
ושום דבר, לא הזמן, לא המרחק, לא העיסוק, לא יכול לה. היא נשארת
בנו כמו להבה קטנה של עששית
וגם אם שנים לא נפגשים היא לא כבה.
גאוות היחידה מהווה עבורנו במובנים שונים, משענת להיחלצות
מקשיים וחיזוק המסייע ודוחף אותנו קדימה לאורך השנים.
כולנו בדרך זו או אחרת שאבנו ועדיין שואבים חלק מכוחנו מגאוות
היחידה, מהחברות והרעות ומהחוויות הבונות והמעצבות של
אותה תקופה מיוחדת.
אלו
הם הגורמים והסיבות שיוצרות את הרצון והמוטיבציה שלנו להתראות ב"פגישת מחזור".
