ערך: סא"ל (מיל) דני הררי על פי יומנו של אל"מ (מיל) יהודה הררי ז"ל

גיוס כוח אדם לבית הספר לצניחה

הררי החל לחפש בכל צה"ל אדם שיש לו ניסיון בהדרכת צניחה וכושר ארגון הדרוש לפקד על ביה"ס לצניחה. ביחידת הצנחנים באחוזה מצא הררי שני קצינים טובים שהיה להם ידע וניסיון טכני בנושא הצניחה ומצנחים בכלל. אולם קצינים אלו לא היו מתאימים לפקד על ביה"ס לצניחה. סגן אהרון מנטל - שרת בחיל האוויר הבריטי כטכנאי מצנחים והיה לו ניסיון רב בכל הנוגע לתפעול ואחזקת מצנחים. סגן קרל כהנא - יוצא הצבא הבריטי מיחידת הקומנדו המוצנח. השתתף במספר פעולות קומנדו במדבר המערבי ואף צנח עימם ביוון אך גילו (48) היה מבוגר מדי. לאחר שחיפש בכל יחידות צה"ל מצא הררי שני קצינים מתאימים: סרן יובל גרשון - נמצא בחט' 3 שם שימש כמפקד פלוגה. בעבר שרת בבריגדה היהודית כסמל, ועבר קורס צניחה במצרים. אדם בעל כושר ארגון ופיקוד בולטים. סרן דייויד אפל - היה קצין בריטי נוצרי שהתנדב להלחם לצידינו במלחמת השחרור, היה מפקד פלוגה בחטיבה 7, בעת שרותו בצבא הבריטי היה מדריך צניחה בביה"ס שהבריטים הקימו עבור הצבא היוגוסלבי. סוכם שיובל גרשון יתמנה למפקד ביה"ס לצניחה, דיוויד אפל יהיה מדריך ראשי , אהרון מנטל מפקד מחלקת "ציוד בטחון" (מצנחים ) ואילו קרל כהנא הוצב כמפקד המחנה ואחראי על בינוי מתקנים. בחודש יולי 1949 סיים הררי את פיזור היחידה במחנה אחוזה והעביר לביה"ס לצניחה החדש צוות הקמה שכלל כ-40 אנשים שעברו מיון. בין אנשים אלו ניתן לציין את צ'רלי בורץ, אברהם ארליך, זלמן זמיר, קלמן אופיר, סמי רפאל, ג'ורג' פרלוס, שמחה לוי, עמוס דוכס, אורי שיק, זאב שיף ועוד.

בחירת בסיס חדש לבית ספר לצניחה

יחד עם יובל גרשון ודייויד אפל יצא הררי לחפש מקום מתאים לביה"ס לצניחה. על הפרק עמדו שתי אפשרויות: שדה תעופה קסטינה (בית - דראס ) ושדה תעופה עקרון (תל - נוף ). כאשר נודע להם כי חיל האוויר ממקם את טייסת התובלה שלו (2 מטוסי קומנדו ו-2 מטוסי דקוטה ) בשדה עקרון (תל נוף), החליטו למקם גם את ביה"ס לצניחה בשדה זה. הם הצליחו למצוא בזמן ( לפני שח"א שם את ידו ) שטח מתאים גם למתקני האימונים וגם למחלקה לציוד ביטחון. (שטחים אלו משמשים עד היום את ביה"ס לצניחה).

ראו כאן אלבומי תמונות של הקמת בית ספר לצניחה בתל נוף

מבנה בית ספר
לצניחה בתל נוף

לקורסי צניחה
ראשונים בבה"ד 8

למבנה בה"ד 8
בשנת 1950

בין השאר סוכם שיהודה הררי יצא לקורס מג"דים מתוך כוונה להקים ולפקד על גדוד הצנחנים. בינתיים במקביל ועל פי הנחיותיו יעסוק יובל גרשון בהקמת ביה"ס לצניחה. נקבעה תכנית עבודה לחודשים הקרובים אשר עיקריה היו: 1.הקמת מתקני אימונים לצניחה ומבנים מתאימים ל"מחלקת ציוד ביטחון" לצורך טיפול, אחסנה ואחזקה של המצנחים. 2.ארגון והעברת קורס מדריכי צניחה שיכשיר מספר ראשוני של מדריכי צניחה אשר יהוו את שלד ההדרכה של ביה"ס. חיל האוויר שיתף פעולה בהקמת המתקנים, אולם למרות עזרתו הרבה בבנוי , היה עליהם להפעיל קשרים אישיים ולעיתים אף "לארגן" חמרי בניה בצורה "פרטיזנית" כדי להקים את מתקני האימונים.
בשלב זה החל הררי את קורס המג"דים כאשר בניית בית הספר נמשכת במלא הקצב. הוא מצא עצמו מנצל כל רגע פנוי מהקורס ולפעמים גם ללא נטילת רשות כדי "לקפוץ" מצריפין (מקום קיום קורס המג"דים) לבסיס תל נוף כדי לראות, לפקח ולהעיר בענייני הקמת ביה"ס לצניחה וניהולו.

הכשרת מדריכי צניחה וקורס צניחה מס. 1

באוגוסט 1949 החל קורס מדריכי צניחה הראשון בצה"ל. הקורס הסתיים בספטמבר ולמעשה היה ביה"ס מוכן לקליטת מתנדבים לצניחה.
בחודש נובמבר 1949 הסתיים קורס המג"דים והררי הצטרף מיד כחניך לקורס הצניחה הראשון. בקורס זה היו 26 חניכים מכל יחידות צה"ל. הקורס נמשך 6 שבועות וצנחו בו 7 פעמים כולל צניחת לילה אחת. בסיום הקורס התקיים מסדר סיום בו קיבלו מידי האלוף לסקוב את כנפי הצניחה . באותה עת היו בצנחנים שני סוגים של סמלים עשויים בד, סמל מצנח בלבד לאלו אשר צנחו רק 5 צניחות , וסמל של מצנח עם כנפיים ("המצנח המכונף") אותו קיבלו לאחר 12 צניחות. (הררי אשר עסק בציור כהובי תכנן וצייר את הסמלים האלה וכן את תג היחידה של הצנחנים "הנחש המעופף")
יהודה הררי ויהודה מיטלמן (באותה עת רב"ט לימים אל"מ )צנחו רק 5 צניחות וקיבלו את סמל המצנח בישיבה על כיסא גלגלים ,זאת כי בצניחת הלילה ( הצניחה החמישית ) נקעו שניהם את רגליהם בעת הנחיתה . היה זה לילה חורפי וגשום, הם צנחנו ממטוס קומנדו , מיטלמן היה אחרי הררי בדבוקה ובהיותו על מפתן הדלת התחלק ונפל החוצה כאשר תוך כדי כך מסתובבים מיתרי מצנחו 5 סיבובים על פני מתרי המצנח של הררי והוא עם כל משקלו מתיישב להררי על הכתף . הררי דחף אותו בכיוון נגדי לסיבובי המיתרים אבל תוך הרמת ראשו הבחין בחופתו הסגורה של מצנחו של מיטלמן מונחת על חופת מיצנח שלו . היה זה הסיבוב האחרון לפני התרת הפיתול האחרון . הררי הבין שחיי שניהם תלויים על המצנח שלו תרתי משמע , ואם יפרדו , הוא ירד נר ויתרסק על הקרקע .(לא היו אז מצנחים רזרביים). הררי חיבק אותו והצמד אותו אליו ,לא עברו אלא מס' שניות והשניים נחתנו נחיתה קשה על הקרקע . הם הקדימו את האחרים בנחיתה בכ-30 שניות " וזכו" כל אחד בנקע משלו.

הקמת בה"ד 8 במחנה תל נוף

עם סיום הקורס הצניחה, בינואר 1950, היה אמור הררי להתחיל בחיפוש אחר מתנדבים לצנחנים, ובארגון יחידת צנחנים לוחמת. אולם הסתבר כי התעוררו בעיות רציניות מאד בביה"ס לצניחה בכל הנוגע ליחסים בין המפקד יובל גרשון והמדריך הראשי דייויד אפל לבין מדריכי הצניחה האחרים. הדבר גרם לשיתוק כל מערך ההדרכה. הסתבר כי יובל גרשון היה קצין בעל מרץ רב ויכולת ארגונית טובה אבל נוקשה מדי בכל מה שקשור ליחסי אנוש. מכאן שלפעמים החמיר מדי עם המדריכים. מדריכי הצניחה עבדו קשה ונשאו באחריות רצינית לחיי חניכים, לפיכך ציפו ליחס הוגן מצד מפקדי ביה"ס, במיוחד כאשר הייתה זו יחידה קטנה הבנויה על כשרם ויכולתם של מדריכי הצניחה. לאחר מספר ברורים שהתקיימו אצל ראש מה"ד, עזבו יובל גרשון ודייויד אפל את היחידה. מאורעות אלו הביאו לכך שבסוף ינואר 1950 מונה יהודה הררי גם למפקד ביה"ס לצניחה שנקרא מרגע זה בה"ד 8, וזאת בנוסף לתפקידו בהקמת יחידת צנחנים לוחמת. כמו כל בסיסי ההדרכה, היה גם בהד 8 כפוף למפקדת פיקוד ההדרכה למרות שמפקדיה לא הבינו דבר בגיבוש יחידה מוצנחת שהיא גם לוחמת. העומס הכרוך בתפקיד זה נפל כולו על יהודה הררי שהחל בהתמדה וביסודיות להתמודד ולפתח הן את נושא הצניחה בצה"ל והן את נושא לוחמת הקומנדו.

תפקידיו של הררי בבה"ד 8

הררי קבע תקנים, הגדיר יעדים, קבע נהלי עבודה בבית הספר לצניחה ופיקד על שיגרת המחנה. עתה בנוסף לכל אלו היה עליו גם להקים את גדוד הצנחנים, התפקיד שלמעשה עבורו התנדב ושם ראה את ייעודו. בעת כניסתו לתפקיד מפקד בה"ד 8, כבר התקיימו בבית הספר קורס מדריכי צניחה מחזור א' וקורס צניחה מחזור 1. בבית הספר כבר ידעו להצניח דבוקות של כ-10 חיילים עם חגור קרב ונשק, והיו מסוגלים להצניח אספקה בחבילות קטנות עד משקל של 50 ק"ג. כל זה היה עדיין רחוק מאד מהפעלת יחידת צנחנים בעלת כושר לחימה מעבר לקוי האויב.
הררי התרכז בפיקוח ובהקמת מחלקת הדרכה שתפקידה יהיה להעביר קורסי צניחה בצורה סדירה ועפ"י תכנית שנתית. הוא יזם ותכנן עם מפקד המחלקה, שיפורים בכל הנוגע להצנחת נשק וציוד, עסק בצורה אינטנסיבית במחקר ופיתוח בכל הנוגע לצניחה, לציוד צניחה, להצנחת לוחמים ולהצנחת אספקה.
המתקנים של אימוני הצניחה ששימשו את הקורסים הראשונים היו ארעיים ופרימיטיביים, ובשום אופן לא יכלו לשמש לאימון מסודר למספר גדול של צנחנים. הררי דרש לבנות את המתקנים מחדש ולרכוש מתקני אימונים מודרניים מסוגים שונים. הררי הקדיש מחשבה רבה להעלאת הרמה במחלקה לציוד-ביטחון. הוא יזם ותכננן ביחד עם מפקד המחלקה, קורסים למקפלות מצנחים, בנה שולחנות קיפול וקנה מכונות תפירה לתיקון מצנחים.
הררי יזם אירועים להגברת ההתנדבות והמודעות לצנחנים בצה"ל. הוא עמל רבות כדי להסיר את החשש מצניחה אצל בני נוער ומפקדים ע"י הפיכת הצניחה לספורט מקובל ופופולארי בצה"ל, ע"י ארגון מפגני צניחה לתוך איצטדיון רמת גן בפתיחת המכביה או מפגן צניחה בנוכחות טירונים בבסיס הגיוס. לצד הפעילות בבית הספר לצניחה, הררי פעל רבות להגדרת נוהלים לשיתוף פעולה עם חיל האוויר, ובאופן מיוחד הקדיש זמן רב לבעיית תכנון הלו"ז בהצנחת לוחמים ואספקה, ונוהל קשר עם קציני קרקע. הררי גם השקיע מחשבה רבה לאורך זמן בהגדרת יעדים, מטרות, מבנה והרכב של גדוד צנחנים לוחם. כל אלו היו רק חלק מהתפקידים אותם מילא הררי בבה"ד 8.

יהודה הררי מפקד בה"ד 8 במסדר חלוקת "אות הצנחן" לבוגרי קורס צניחה מספר 3 אשר עברו בהצלחה 5 צניחות. במסדר זה מעניק הרמטכ'ל יגאל ידין, דרגת סגן אלוף ליהודה הררי .