הררי ממשיך לשרת את צה"ל ואת מדינת ישראל

לאחר שסיים את קורס פיקוד ומטה בצה"ל (פו"מ) בשנת 1954, המשיך הררי במסלול תפקידים בכירים בצה"ל. בשנת 1957 מונה כסמח"ט, לאחר זמן קצר מונה כמפקד חטיבה 5 היא חטיבת גבעתי. עם מינויו קיבל דרגת אלוף משנה. בשנים 1959 - 1960 היה ראש מטה פיקוד מרכז ובין השנים 1960- 1962 היה מפקד פיקוד ההדרכה של צה"ל.
באף תפקיד לא הייתה לו הרגשת היצירה והראשוניות כפי שהיו לו באותם שנים של הקמת הכוח המוצנח של צה"ל. גדוד 890 היה ליהודה הררי כמו בן אהוב. עבורו גדוד 890 הייתה אהבה ללא גבולות. כל עת שהוזכר שם הגדוד אורו עיניו. מנעולי המספרים אשר היו במזוודותיו היו נפתחים לקוד 890. כאשר ראה צנחן ברחוב, מסודר, נקי, חובש כומתה אדומה, עונד כנפי צניחה שהוא עיצב ואת תג החטיבה שהוא צייר, היה ליבו מתמלא בגאווה.

יהודה הררי השתחרר מצה"ל בסוף שנת 1962 כאשר בנו הבכור דני התגייס לצה"ל והחל בשרותו בחיל הצנחנים. הוא חש שנסגר מעגל חיים. כאשר השתחרר מצה"ל נקרא ע"י איסר הראל ראש ה"מוסד" ועבר לשרת את מדינת ישראל במשימות מסוג אחר ובתפקידים העוטים עדיין מעטה סודיות וטרם הגיעה העת לפרטם. הררי שרת במוסד מספר שנים, פרש משרות המדינה לחיים פרטיים עם אשתו נעמי ובניו דני הררי וגדעון (גידי) הררי ובני משפחותיהם.

יהודה הררי נפטר ברמת גן ביום 14 ינואר 1980, כ"ה טבת תש"מ.
יהי זכרו ברוך.

"להררי היה חוש הומור מצחיק. אבל איזה צחוק – צחוק של אופטימיות
בעברית עם מבטא הונגרי." כך תאר אותו הרמטכ"ל חיים לסקוב.

ההומור של הררי היה בו שנינה עליזות וצחוק. הוא ראה את הדברים שכולם רואים אך מזווית אחרת, חדשה ומפתיעה שיש בה היגיון פנימי. הררי היה קריקטוריסט ומאייר שרישומיו ידעו לתאר בני אדם בצורה מוגזמת עם הבלטה מופרזת של פרטים, אך תוך שמירה על דמיון למציאות.
הררי פרסם קריקטורות פוליטיות, ואיורים סאטיריים שבהם הביע את דעתו על נושא חדשותי, הוא צייר פוליטיקאים, מדינאים, חיילים וקצינים. תמיד הבליט את היפה ולא פגע באיש. תמיד חיפש זווית שיש בה מסר עם הומור מצחיק.

פרסומים בהם מופיעים איורים רישומים,
קריקטורות וציורים של יהודה הררי:

איורים של דמויות ציבוריות

משה דיין