אריה בירו אהרון דוידי מאיר הר ציון טיבי שפירא עובד לדיז'ינסקי מוטה גור רפול איתן דני מט מוני מרוז אריק שרון

עדויות אישיות:

אפרים חירם (פיחוטקה) מפקד מחלקה בפלוגה ב'.

 

"הפעלתי מרגמות כבדות שהוצנחו במיתלה"
סיפור אישי על הצניחה במיתלה
והפעלת מרגמות כבדות לאחר הצניחה.

 

ביום ראשון 28.10.1956 בבוקר הייתה תחושה בגדוד הצנחנים 890 שאירוע יוצא דופן עומד להתרחש, אולם, אף אחד מהקצינים או החיילים לא ידעו פרטים. הודיעו ללוחמים שבערב תהיה שיחה עם המג"ד רפול באולם השק"ם. עד אז יש להצטייד בציוד פק"ל מלא כולל תחמושת מים ומנת קרב. בערב כולם הגיעו לשקם, גדוד שלם התיישב בדממה על הרצפה. רפול הופיע וכדרכו אמר מספר משפטים בודדים:
"אנחנו עומדים לפני המבצע המוצנח הראשון של צבא יהודי מאז ומעולם. הצניחה תהיה באור יום ומשימתנו היא להתארגן להגנה על ציר מסוים במקום מסוים. יהיה לנו כחצי שעה אור להתארגנות.......". לדבריו המלאים של רפול ראה כאן.
מיד בסיום השיחה הוזמנו הקצינים לפגישה עם רפול בחדר הישיבות שבמשרד הראשי. כשנכנסתי למשרד ראיתי כי בקצה החדר ניצבת פלטה של שולחן אוכל ועליה מחוברת מפה גיאוגרפית הכוללת את חצי האי סיני, הנגב ומצרים. המג"ד רפול ניגש אל המפה ובאמצעות מקל ארוך מצביע על נקודה ממזרח לתעלת סואץ ואומר: "כאן אנחנו צונחים מחר בשעה 17:00". לכל קציני הגדוד הייתה זאת הפתעה מוחלטת. בחדר נפלה ממש תדהמה ונוצרה התרגשות עצומה מלווה בהתרוממות רוח. כדי לשמור על סודיות מוחלטת נאסר על הקצינים בגדוד לשוחח על המשימה או לצאת את הבסיס.
 


סגן אפרים חירם (פיחוטקה) 1957

הערכות לצניחה מבצעית

אני הייתי בדרגת סגן, מפקד מחלקת המרגמות  בפלוגה ב' "המסייעת הוותיקה" בפיקודו של טיבי שפירא. בשעות הבאות, עסקנו כל אחד עם הכוח שלו, בתדריכים, ביקורות, ניסוי כלים, הצטיידות ועוד. למחרת, יום ב' ה-29 לחודש אוקטובר בשעות הצהרים, הסיעו אותנו במשאיות אל מסלול ההמראה שבצידו חנו 16 מטוסי דקוטה. אחד המטוסים היה מיועד למחלקה שלי. לידו היו ערוכים על האספלט 26 מצנחים. למחלקה שלי הייתה זאת צניחה ראשונה עם מצנח רזרבי, עד אז צנחנו עם מצנח בריטי מסוג x, ללא רזרבי. חגרנו את המצנחים והתיישבנו בסדר מופתי על האספלט של מסלול ההמראה.
בשלב זה כשעוד מעט אנחנו אמורים לעלות למטוס, הגיח במהירות רבה ג'יפ, עליו סרן שאינני זוכר את שמו ומדריך הצניחה שמואל הד (הייט) שהיה דובר צרפתית. הם לקחו אותי עם המצנח שלי אל מטוס נורד צרפתי שנחת זה עתה בתל-נוף ובתוכו שתי מרגמות כבדות 120 מ"מ וכמה מאות פצצות, הכל היה ארוז ומוכן להצנחה.

מדריך הצניחה הסביר לקצין הצרפתי שהנה אנחנו עומדים להמריא בעוד זמן קצר מאד ולצנוח ליד תעלת סואץ, הוא הצביע עלי ואמר: "זה הקצין שיפעיל את שתי המרגמות". ביקשתי שהקצין הצרפתי יסביר לי בקצרה איך מפעילים את המרגמות. אך מכיוון שהמרגמות היו ארוזות היטב ומוכנות להצנחה, ואני הייתי כבר חגור במצנח, הקצין הצרפתי היה נרגש מאד וכל מה שהצליח להגיד היה: "מצוין, מגיע להם, תדפקו אותם", ועוד כאלה ביטויים. הבנתי שהרבה לא אלמד ממנו וחששתי שאאחר לעלות למטוס, כי הרי המבנה העצום הזה של המטוסים לא יחכה לי. הודיתי לקצין הצרפתי ובמהירות חזרתי למטוס שלי. המחלקה כבר עמדה על רגליה בדרך לעלות למטוס. עליתי אחרון כי בצניחה הייתי ראשון בדלת.

 


תת-אלוף (מיל) אפרים חירם (פיחוטקה) 2006.
צילום: איתי מדר - מושב ארבל

הצניחה במיתלה.

לא האמנתי שזה קורה, אנחנו במטוס, המנועים עובדים, מתחילים לזוז. אנחנו ממריאים, המטוס כבד מאד, רץ לאורך המסלול כולו ומתרומם. במטוס צפוף, רובנו עמוסים בציוד רב, נשק ושקי-רגל. מישהו מהחיילים ניגש אל לוחית תפילת הדרך לצנחן, שטבועה במטוס, ומה שאיננו נוהגים לעשות אף פעם, הוא מקריא את התפילה בקול חזק, נהיה שקט במטוס, כולם מקשיבים ובסיום הכל אמרו "אמן". אמרתי להם: "אני יודע שאתם לא דתיים אבל כנראה קצת חרדים".
הטיסה הייתה ארוכה מהרגיל, ישבתי ליד הדלת שהייתה פתוחה ומדי פעם ראיתי חלק מהמבנה שלנו. זה היה מרהיב ונוסך תחושה של התעלות, תרתי משמע. ראיתי לעצמי זכות גדולה להשתתף במשהו ראשוני וגדול. כמו כולנו הרגשתי שאנחנו מסוגלים לבצע כל דבר. כאשר התקרבנו אל שטח הצניחה, המבנה שטס בטיסה נמוכה למדי, התרומם בקושי לגובה 1.000 רגל, עמדנו על הרגליים, נדלק אור אדום, התפקדות, ובשעה 17:00 בדיוק נדלק האור הירוק וזינקנו החוצה. צנחנו מכל המטוסים בדבוקה אחת, נפרסו בשמיים קרוב ל-400 מצנחים והגדוד נחת על שדה מלא אבנים. לבד מכמה חבלות, הנחיתה על הקרקע הקשה עברה בשלום. ביצענו את הנחיותיו של המג"ד והלכנו ישירות אל איזור "מתחם המזלג" שבו התמקם גדוד 890.

 

הצנחת המרגמות הכבדות במיתלה

מאוחר יותר בערב בשעה 21:00 לערך הגיעו למיתלה מטוס דקוטה (עם הקברניט אריה עוז וטייס המשנה עמוס דביר) וכן מטוס נורד צרפתי והחלה ההצנחה השנייה. מטוס הדקוטה הצניח את מחלקתו של אהרון (ארול) אשל שנועדה להפעיל תותחים ללא רתע 106 מ"מ. מחלקה זו התאמנה באותו יום בפלמחים, בעזרת מדריך צרפתי, בהפעלת התותחים. מטוס הנורד הצרפתי הגיע למיתלה והצניח על הגבעות את שתי המרגמות הכבדות 120 מ"מ עבור המחלקה שלי. רק לאחר חצות הגיעו מטוסי נורד נוספים שהצניחו את התותחים עבור המחלקה של ארול. עוד באותו לילה יצאתי עם אנשי מחלקתי לשטח ההצנחה ואספנו את המרגמות, הפצצות והציוד היקר וגררנו הכול למתחם של הגדוד. לצערי לא מצאנו את לוחות הירי של המרגמות.

 

הפעלת המרגמות


אפרים חירם פיחוטקה מפקד מחלקת המרגמות בפלוגה ב' מציג את המרגמה הכבדה (120 מ"מ) שהוצנחה ע"י הצרפתים לפני אהרון דוידי (מזוקן) ואריק שרון. בגבו למצלמה: מפקד פלוגה ב' טיבי שפירא. כולם התרשמו מהעובדה שבסיס המרגמה התחפר ושקע עמוק באדמה בגלל כמות הפצצות הרבה שנורתה. צילום: אברהם ורד

למחרת הצניחה, ביום ג' לקראת השעה עשר בבוקר, זוהה כוח מצרי גדול, המתקדם בפריסה רחבה לכיוון המתחם הגדודי שלנו. המג"ד פקד לפתוח באש מרגמות. כאמור, לא היו לנו לוחות ירי ואת הכוונות הצרפתיות לא ידענו להפעיל ולכן פעלנו בשיטת "תיקון נועז". אני ירדתי מן התצפית אל המרגמות שעמדו במדרון אחורי, וביחד עם מיקי עוז, סמל המחלקה, רב התושייה, ניסינו לכוון את הקנים כללית לכיוון הנכון. רצתי אל ראש הגבעה, נתתי פקודת אש, מיקי למטה ירה. הפגיעה הראשונה הייתה רחוקה מהמצרים אבל קרובה מאד אל הכוח של המ"מ גדעון מידן (ביימן) שישב באזור מצבת פרקר. תיקוני האש בוצעו בצורה פרימיטיבית, רצתי שוב אל המרגמות, הזזנו את הקנים לפי הזיכרון וההערכה, רצתי שוב למעלה, מיקי יורה. הרבה יותר טוב, אבל עדיין לא מספיק. שוב חזרנו על הפעולה הידנית, אני למעלה, מיקי יורה והפעם הפצצות נופלות בלב הכוח המצרי. פתחנו באש מהירה כשאנחנו יורים עשרות פצצות. החיילים המצרים נעצרו לאחר שספגו נפגעים רבים. בשלב זה הגיחו מטוסי קרב שלנו וגם הם תקפו את האויב. הכוח המצרי פנה לאחור ונסוג במהירות.
לפי עדותם של הקצינים גדעון מידן (ביימן) ואמרי רון, המצרים נסוגו וברחו אל תוך מעבר המיתלה, אלו כנראה היו החיילים שהסתתרו בכוכים ונלחמו בכוחותינו שנכנסו למייצר למחרת היום. שוחחתי עם גדעון ביימן, שהיה מ"מ בפלוגה של אריק רגב וישב כאמור ליד מצבת פרקר, לדבריו, הפצצה הראשונה שלנו כמעט הרגה אותו, אבל היא נפלה קרוב מאד אל החיילים המצרים שהתקרבו כבר 300 מטר ממנו. המצרים הציבו שתי בזות ובחסות אש המקלעים הכבדים שלהם, המשיכו לנוע. גדעון ביקש מהמ"פ רשות לרדת למדרון אחורי, כשהוא מציב חייל אחד מאחורי העמוד של מצבת פרקר, על מנת שיראה מה קורה בשטח.

 בשלב זה, כאמור, סיימנו את הטיווח של המרגמות, גם בעזרתו של אמרי רון, אשר צפה על השטח מתצפית גבוהה יותר, ראה את החיילים המצרים, ראה את הנפילות שלנו והעביר אלי תיקוני אש. אמנם לא היו לנו לוחות ירי, אבל הנתונים שלו עזרו בהתמצאות כללית בדבר מיקום האש ביחס למצרים ולכן היו חשובים. החיילים המצרים, שלדברי גדעון היו בדרכם לעלות על הכוח שלו, עצרו את התקדמותם ונסוגו כשהם משאירים בשטח נפגעים.
מחלקת המרגמות שלי בצעה את משימתה במלואה כפי שהוטל עליה במבצע. 
שתי המרגמות המשיכו עם גדוד 890 בתנועתו הארוכה מהמיתלה לעבר שרם א-שייך שם השתתפנו בכיבוש העיירה אך מבלי שהפעלנו שוב את המרגמות.

אפרים חירם - רמת השרון 2012

 

לתמונות ממתחם המזלג
של גדוד 890 במיתלה

 

לרשימת כוחות צה"ל שהשתתפו במיתלה

 

לתאור הצניחה במיתלה לחץ כאן

 

למפת מלחמת סיני
לחץ כאן

 

לפרק פעולות התגמול
לחץ כאן

 

לפרק עדויות אישיות
לחץ כאן

 

| אודות האתר || תודות || עמוד הבית || מפת האתר || חיפוש שם || לוח מודעות || כתבו אלינו || עמותת הצנחנים |
אתר הצנחנים בעשור הראשון. כל הזכויות שמורות ל אגן מחשוב © 2004 - 2024
IDF Paratrooper's History Site Copyright AGN © 2004 - 2024
בניית האתר, עיצוב, מחקר, ראיונות, כתיבה ועריכה: ד״ר אריה גילאי ז״ל