|
 |
בבוקר
יום ד' 31.10.56 נקראתי לגדוד 890 וצורפתי כקת"ק (קצין תצפית קדמי) לחוליה (נדמה לי
מפלוגה א') אשר נשלחה לכיוון מיצרי המיתלה. המשימה הייתה לנוע רגלית, לטפס על הרכס
שמצפון לדרך שבמייצר ולהגיע לנקודת תצפית טובה לכיוון מערב. היה לי מכשיר קשר אבל לא
הייתה לי מפה של שטח המייצר. התקדמנו בעיקוף צפוני ועלינו גבוה, למקום ממנו צפינו
היטב לעומק השטח (לדעתי ישבנו על מה שמופיע בתרשים כ"רכס הצפוני").לא ראינו שום
אויב, הכל היה שקט. לא ידענו על התוכנית של הסיור שאמור להיכנס למייצר. גדוד 404 של
התותחנים היה
פרוס ממזרח לנו וידעתי שיש לו טווח למייצר (תותחי 25 ליטראות, טווח 12,500 מטר).
החלטתי לטווח "נקודות מוצא" כדי להכין את השטח למקרה של קרב. למרות שלא הייתה לי
מפה ראויה נתתי פקודות אש ולאחר מספר תיקונים הצלחתי להגיע לטיווח טוב על נקודות
בולטות. בצהריים ראינו את כוח הסיור נע לתוך המייצר. כשהיה פחות או יותר מתחתינו
פרצה האש והחל הקרב. הייתי במקום גבוה ולכן קלטתי אותם היטב בקשר והעברתי דווח למטה
החטיבה (לכוח היו קשיים בתקשורת אחורה). בהמשך התפתחות הקרב ביקשתי רשות להפעיל אש
ארטילרית על מקומות שמשם נורתה אש מצרית, אבל נעניתי בשלילה. פניתי כמה פעמים
לגורמי חת"ם ולמפקדת החטיבה אבל הם טענו שבגלל שהמצב לא ברור ולא יודעים בדיוק את
מיקום כוחותינו לא ניתן להפעיל תותחים. על אף שאמרתי כי אני רואה את השטח ומזהה את
הכוחות (ראיתי בברור את ההסתערויות של הסיירת) לא ניתן לי האישור לאורך היום כולו.
לדעתי זו הייתה טעות של החטיבה. בצד השני של המייצר הבחנתי בסוללה של המרגמות מגד'
332 שאליו בעצם הייתי שייך. המרגמות ירו בטווחים קצרים למדי ואפילו בכינון ישיר.
לדעתי הם ירו בעיקר על הגבעה הדרומית. בשלב מסוים ראיתי כיצד מטוסים מצריים מנמיכי
טוס יורדים עליהם ופוגעים בהם פגיעות ישירות. משאית מלאה תחמושת התפוצצה שם בפיצוץ
אדיר והסוללה שותקה. איני מבין מה היה השיקול שלא להפעיל עוד שתי סוללות מרגמות
כבדות שהיו במזלג ואפשר היה לפרוס אותן במהירות ולנצלן להמשך הקרב במיצר. |
