|
הזמן: חג החנוכה, חודש
דצמבר שנת 1957.
הפלוגה: פלוגה א' בגדוד 890 מחזור מאי 1957 שהרכבה כלל גם:
16 לוחמים מפלוגה ד' מחזור אוקטובר 1956, 40 לוחמים מפלוגה ג'
מחזור מאי 1957.
הסגל: סגן דוד בן עוזיאל (טרזן) – מפקד הפלוגה.
סגן אהרון (אהרלה) סלפק – סגן מפקד הפלוגה.
סג"מ דן שומרון, סג"מ דן רודוי, סג"מ דן בראון
יחזקאל מלניק, גדעון מנדס, צדוק חג'בי ודדי עובד
מכי"ם וסמלי מחלקות. זאב שמילוביץ - רס"פ.
החיילים: היו חדורי מוטיבציה עם נכונות
לבצע כל מטלה ומשימה, אך עם זאת, קשים לשליטה למפקדים חסרי מנהיגות,
וכאלה שאינם מבינים לרוחם של חיילים. כל מפקד שניסה לכפות את סמכותו על
הפלוגה בכוח השררה - נכשל. כזו הייתה הפלוגה אותה קיבלו "טרזן" ואהרלה
סלפק. שניהם היו מפקדים נעימי הליכות, לא הרימו את קולם, וכל פקודה
שלהם נשמעה סמכותית מכוח אישיותם.
הרעיון המרכזי. השמועות רחשו בגדוד
..."טרזן" מתכנן לפלוגה מסע חוצה נגב של 10 ימים לגיבוש הפלוגה
ומפקדיה. היום, כעבור 50 שנה התברר לנו כי טרזן העמיד את אישור
המסע כתנאי לקבלת הפיקוד על הפלוגה. זאת על מנת לבנות אמון הדדי בין
הפיקוד לחיילים ולהרגיע את ה"היפראקטיביים" שבינינו. רק מסע ממושך
וקשה, לדבריו, יביא לתוצאות אותן רצה להשיג. הנסיעה דרומה לשדה בוקר
עברה עלינו במצב רוח מרומם. ידענו שלפנינו אתגר לא קל, אבל רצינו
להוכיח שאנחנו מסוגלים לעמוד בו.
מסלול המסע החל בשדה בוקר. משם ירדנו
לעין זיק לעבר מעלה מחמל, במורד לעין סהרונים לבארות עודד ובצעידה בנחל
ערוד לבאר עדה, עוד דרומה לבקעת צניפים, לשדה אברהם, לבקעת סיירים,
ומשם למישר סעיפים, להר חזקיהו לנקודת גובה 833 ממנה לעין נטפים ונחל
רודד ומשם לטיפוס על הר שלמה שבמרכזו שכנה מצודת אילת.
כאמור, היינו חבורה קשוחה. לכן, בשני הערבים הראשונים, עם סיום יום
המסע, נתנו לעצמנו זמן לעמוד על טיבו של הסגל, ואת תפישת המנהיגות
שתיקבע ע"י המ"פ, האם ע"י שררה או מנהיגות מניעה. משמעת המים שננקטה
יכולה הייתה לספק עילה לחיכוך, אבל במינון נכון של פקודות וטון המשכנו
לצעוד בשמש החמה, כשאנחנו מסתגלים להגבלות ולאקלים.
בחניית הלילה בבארות עודד או בשמו הערבי
"ביאר עידיד אום סלח", "טרזן" קיבץ את הפלוגה סביב המדורה וסיפר על
תולדות המקום. שמענו ממנו על תולדות ארץ ישראל, ובכל אתר שעברנו היה
קורא לנו מהתנ"ך וממקורות אחרים דברים שנחרטו בזיכרוני עד היום.
צעדנו לאורך נחל ציחור לכיוון הצניפים, ולפתע הופיע משום מקום מטוס
פייפר מנפנף בכנפיו. את הפייפר הטיס המג"ד רפול.
הצנחת אספקה. לקראת הצהריים הופיע מטוס
תובלה, והצניח לנו אספקה כולל כיבוד מיוחד לחג החנוכה, סופגניות מתנת
עיריית רמת גן. למותר לספר, שבסיומו של כל יום מסע, ישבנו כולנו,
החיילים והסגל, כחבורה מגובשת סביב המדורה. צעדנו הרחק דרומה, הגענו
להר עוזיה ולנקודת הגובה 833. ניתנו הפקודות המתאימות, ניסינו את
הכלים, כלי הנשק היו בהיכון- ולדרך. אנחנו דורכים על גבול מצריים, ויש
להימנע מהפתעות. את הלילה עשינו בעין נטפים.
ביקור המג"ד והמח"ט. למחרת, בשעות הבוקר הופיעו מעלינו שני
מטוסי נורד, וללא התראה מוקדמת על העומד להתרחש, הוצנחו שני ג'יפים
ושני צנחנים. התקרבנו לצונחים, היו אלה אל"מ מן אבירם המח"ט ורפאל איתן
(רפול) המג"ד. הם באו כדי לוודא שלא "שרטנו" את הסגל. אהרלה סלפק הועלה
בשטח לדרגת סרן, וניתנה לנו משימה לבצע פשיטה לתוך מצודת אילת, שנחשבה
לבלתי חדירה בשל היותה מוגנת ע"י הר שלמה, הר גרניט עם קירות תלולים.
תיכנון הפשיטה. טרזן הנחה את אהרלה סלפק,
סגנו, לנסוע עם שני הג'יפים, כאשר באחד הג'יפים נהג צביקה נחמיאס
"אריכא" כינויו. על סלפק היה להגיע למחרת בערב לשער המצודה על מנת
להיחשף, ובכך להטעות אותם להאמין שהפשיטה נכשלה. אנחנו נטפס על הר שלמה
ונחדור למצודה מכיוון בלתי צפוי. טרזן פירט בפנינו את התכנית, והבהיר
שזו הפעם הראשונה שניתן אישור לפשוט על המצודה מאלוף פיקוד הדרום,
האלוף חיים לסקוב.
התחלנו לטפס בשעה 14:00. העפנו מבט לעבר קירות הגרניט של ההר שאינם "
מזמינים" טיפוס ללא שביל. חלק מהטיפוס בוצע על הגחון בשל זווית הטיפוס
ואבני הגרניט הרופפות. יוקרתנו כלוחמי צנחנים הותירה אפשרות אחת, והיא:
הצלחת הפשיטה.
הצלחת הפשיטה. שני פייפרים חגו מעל
וחיפשו אותנו, הם חגו בקטעים המישוריים יותר, למטה, הרחק מההר עצמו.
חדרנו למצודה ב 20:00 בשקט, ומבלי שהזקיפים הרגישו בנו. עברנו על פני
משרד מפקד המצודה, שגילה לחרדתו קבוצת חיילים משוטטת בבסיס. השיחה בין
מפקד המצודה לבין טרזן הביעה הכול:
סא"ל ( בצעקה): " מי אתם ???"
טרזן: "הצנחנים המפקד"
סא"ל: "מאיפה באתם ?"
טרזן: "מהר שלמה"
סא"ל: "בני אדם לא מטפסים על הר שלמה"
טרזן: "זה נכון. בני אדם לא ...הצנחנים –כן!"
יקשה לי לתאר את תחושת הסיפוק שלנו לאחר הצלחת הפשיטה והמסע שקדם לה.
למדנו בעשרת הימים הללו, שאפשר להפיק המון מחיילים, כאשר מקפידים על
כבודם, וכאשר הסגל מראה דוגמא אישית.
בבוקר יום המחרת נחתו מטוסי דקוטה עם מצנחים במסלול הנחיתה של אילת.
חגרנו מצנחים, ובקרבת קיבוץ נירים צנחנו וחברנו לגדוד.
רפול המג"ד קיבל אותנו וסיכם בשלוש מילים: " אתם פלוגה מבצעית" |
 |
|
"חבורה
קשוחה של חיילים היפראקטיבים" |
|
 |
|
הפסקת מנוחה בשמש החמה תוך משמעת מים קפדנית |
 |
|
מפקד הפלוגה דוד בן עוזיאל (טרזן) –
מצטט מן
המקורות |
|
 |
|
הר שלמה |
|
 |
|
המח"ט והמג"ד
צנחו כדי לפגוש אותנו במדבר
ולתת לנו
משימה.
נוהג בג'יפ: צביקה נחמיאס (אריכא). |
|
|
|
הפקה:
עידית גולני-בכמן |
|
|
|
