את אימוני הצניחה בתל-נוף, ואת שבע הצניחות בחולות ראשון,

את מעמד ענידת הכנפיים והכומתה בבסיס בבית-ליד

את החופשה הראשונה והגאווה שמהיום
אתה צנחן לתמיד.

עם שלושת הדנים (שומרון, רודוי ובראון)
את אימון הפרט במרר

על הגבעות מסביב וליד מעיין פרוד

מקומות שהיום כמעט ולא ניתן להכיר.

שהחיילים של היום, בתנאים של אז, לא יכלו לשרוד.

את מסעי הניווט, האלונקה ואת אימון הלב"ב

את שיח זכריה בביר – מעין

תגידו, את כל זה עברנו?? קשה להאמין!!!

את אימון צליחת הנהרות בירדן

ליד וילה מלצ'ט בכינרת היפה

ואת אימון הנחיתה מהים במפרץ חיפה

את חורשת הארבעים ואת נחל דן

את ארוחות הגורמה באגם החולה

מצבים ושפמנונים שהיו מעדן

מקומות שהיינו, כשאבטחנו את חקלאיי "שאר יישוב",

שלהם התנכלו ואותם הפגיזו הסורים שוב ושוב.

את המוצבים: דרדרה, דורי-ג'את, וג'אלבינה,

את השרמוטות שהגיעו במשאית לתל עזאזיאת
פעם בשבוע,

כשרבנו מי במשקפת אחריהן יעקוב,

כי זה לא היה על יבש- זה היה על רטוב.
 

מסדר נשק עם יחזקאל מלניק בבית ליד.

גידעון קירשטיין ושייקה אוקסנברג
עם מקלע בראונינג באחזקת הקו בצפון

תרגול הסתערות עם רובה מכודן

את היערכות באיילת-השחר לקראת מבצע לילי

לכיבוש מוצבי החברה ברמה,

שבוטל ברגע האחרון, ולעולם לא נדע
למה ועל מה...

את התרגיל הגדודי והצניחה בלילה בבקעת נטופה,

כשמשב רוח אחד חזק פגע ברבים,

ומאזור הנחיתה הוא הרחיק,

ולאחד- קנה סוף את שני חצאיי הישבן הדביק.
 

ניסיתי ב-500 מילים לספר על תקופה קשה וסוערת,

על חיילים ומפקדים בפלוגת צנחנים, שלקחו חלק בהגנה על המולדת.

את פגעי הזמן לא נוכל להסתיר :

קצת כרס , והבריאות לא מה שהייתה, והשיער מאפיר...

וגם אם נזקוף זאת לשירות ביחידה מובחרת-

"אם יהיה זה שנית, אל יהיה זה אחרת..."

יכולים אנו להסתכל אחורה בגאווה,

לספר לילדינו ונכדינו על השירות בפלוגת חי"ר

ועל חלק מאתנו ששילמו את המחיר .

ואם שכחתי לספר ולהזכיר אירוע, סיפור או מקרה,

אותו חלקנו כולנו בעבר,

אני בטוח שימצא את מקומו,

באתר הצנחנים, הייחודי,

שהקים ד"ר אריה גילאי.

ויסופר במפגשים נוספים, בשליש חיינו שנותר.

אחרי הכול- העבר רודף אותנו, ואף פעם לא נגמר.

אימון ברובה מכודן בהסתערות תחת רימון עשן

קפיצה מ"סווינג" באימוני צניחה בתל-נוף

את אחזקת הקו באזור המפורז בירושלים החצויה,

את נפילתו של ווינדר אליעזר
בידי לגיונר ערבי בן עוולה...

כשהזעם והחרון גאו, אש התגובה שלנו הייתה כזו,

שמעולם הלגיונרים מעבר לחומה לא חוו.
 

נזכור את ליל העשרה בנובמבר, 1957

בתרגיל הצניחה והפשיטה על הרדאר באולגה

שלא הסתיים בפינוי דרך הים;

אירע אסון, ולקרקע לא הגיעו
אפריים כדורי ובכמן אברהם...

לילה, חושך, ורעש מנועים,

בין שמים וארץ אחד על השני במטוס תלויים,

אפריים מת וקולו נדם,

מוות נורא- שאיני מייחל לאף אדם.

ואני- אברהם, לאחר שלוש שעות סיוט ופחד מהגרוע מכול,

מתחנן לנס מבורא עולם הכול יכול.

הרובה והקסדה נזרקים לים,

ופתאום: שקט, רעש המנועים דמם.

המצנח פתוח והלילה קר,

ואני נוחת פצוע במתקן צבאי בוואדי "שרר",

וסגן אלוף, מרסל טוביאס, במרפאה

נכנס לחדר ושואל:" הסיין בסדר גבר??"

טיפוס על מצוקים וסנפלינג במדבר יהודה

אלי אמינוב במסע לאילת

בדיקת מצנחים וציוד לפני עלייה
למטוס בתל-נוף

ביציאה לאימון הפרט בנבי-רובין, יוני 1957

היכון לקפיצה באור ירוק ממטוס דקוטה

מסדר נשק עם דן שומרון ויחזקאל מלניק.

"הרבצת" מצנח לאחר צניחה.

כדי להחזיר לכשירות מבצעית ולהעלות את מורל הפלוגה,

טרזן (דוד בן-עוזיאל) מחליט באישור דוידי המח"ט:

יתקיים תרגיל פשיטה על המצודה באילת

משדה בוקר לאילת יהיה המסלול

כשבפייפר מעל עוקב המג"ד רפול.

300 ק"מ בעשרה ימים העלו את המורל,

הצליחו ללכד את "הוותיקים" עם "החדשים",

ומנעו את פירוק הפלוגה כברירת מחדל.
 

אזכור את הצניחה בנירים

לאחר הפשיטה באילת,

שבה לקחתי חלק כדי להתגבר על הטראומה באחת.

על אחזקת הקו בנירים והמארבים בחירבית- מעין

כדי למנוע את הסתננות הפדאין.

עם שדות אין סוף שמעברם אין כלום,

ועל מנות הקרב אותן החלפנו

בסיגריות ובירות עם חיילי האו"ם.

ואי אפשר מבלי להיזכר בקורס מ"כים מחזור ט', 1958, המחשל

עם אורי אלג'ים, אבנר תורג'מן, זהר ברנץ וישי יזהר, מפקדי המחלקות

שנתנו מעצמם והשקיעו בנו יותר ממה שיכולנו לעכל...

ובמסיבת הסיום- בחלוקת התעודות והדרגות

הרענו למצטיינים: אברהם קירמיאר ודוד פיטל.

תרגיל נחיתה מהים במפרץ חיפה, 1958

על נגמ"ש בביטחון שוטף בגבול הצפון. משמל בכובע פלדה פינס פנחס.