כתב: ד"ר אריה גילאי

אתר ההצנחה.

בתכנון ראשוני להצנחת גדוד 890 שנערך במטה הכללי, נקבע כי השטח המישורי בפתח המערבי של מעבר המיתלה, הוא המתאים ביותר לנקודת ההצנחה. ביום שבת 27 באוקטובר, בשעה 15:00, קיים אריאל שרון, מח"ט 202,  קבוצת פקודות חטיבתית בהשתתפות סגל הפיקוד הבכיר של החטיבה ומפקד טייסת התובלה. בישיבה זו נפרשה לראשונה התכנית המבצעית של כל אחד מהגדודים, כולל תכנית הצניחה ממערב למיתלה. אולם, ביום ראשון 28 באוקטובר הוחלט במטכ"ל על שינוי אתר ההצנחה שיהיה מעתה ליד המבוא המזרחי של מעבר המיתלה, במישור החמדות כ- 4 ק"מ ממזלג הדרכים. שינוי זה נקבע בעקבות גיחת צילום של מטוסי מוסקיטו שבה נראה בברור מחנה אוהלים, צריפים ומשאיות ליד המוצא המערבי. עם המידע על אתר ההצנחה החדש, התייצב רפול לתדריך.

התדריך של רפול לקראת הצניחה

ביום ראשון 28.10.1956 בבוקר הייתה תחושה בגדוד 890 שאירוע יוצא דופן עומד להתרחש, אולם, אף אחד מהחיילים לא ידע פרטים. הודיעו ללוחמים שבערב תהיה שיחה עם המג"ד רפול באולם השק"ם. עד אז יש להצטייד בציוד פק"ל מלא כולל תחמושת מים ומנת קרב. בערב כולם הגיעו לשקם, גדוד שלם התיישב בדממה על הרצפה. רפול הופיע וכדרכו אמר מספר משפטים בודדים:

מסדרי יציאה לצניחה.

ביום ב' 29 באוקטובר בשעה 11:00 נערך מסדר יציאה ראשון של כל לוחמי הגדוד שנרשמו להצנחה. המסדר בחגור מלא נערך על הרחבה הגדולה ליד הצריפים בתל נוף, כל פלוגה הסתדרה לפי מחלקותיה והמג"ד רפול עבר ובדק במשך שעתיים כל חייל בנפרד. הוא בדק את התאמת החגור, הנשק, כמות התחמושת ובעיקר את המימיות. בסיום המסדר עברו הלוחמים דרך מחלקת ציוד בטחון לקבלת מצנחים כאשר כל מקפלות המצנחים עמדו בצד וליוו כל צנחן בברכה חמה ובמבט מלטף. מסדר יציאה שני נערך בשעה 13:30 על המסלול ליד מטוסי הדקוטה. למסדר זה הגיעו בהתרגשות רבה מעל 30 מדריכי צניחה (סדיר ומילואים) אשר שימשו כמשלחים. ההוראות היו קצרות: בכל מטוס רק 25 לוחמים. כל הלוחמים במטוס צונחים בדבוקה אחת. לזכור! רגל שמאל קדימה. בהצלחה.

עליה למטוסים והמראה.

בשעה 14:00 הגיעו למסלול כל הטייסים, טייסי המשנה, הנווטים והאלחוטאים. לפני שעלו על 16 מטוסי הדקוטה, עבר הצוות בין הלוחמים שישבו על הקרקע וכנראה חשו באחריות הגדולה הרובצת על שכמם. ב- 14:30 עליה למטוסים. הסדר, השקט והרצינות היו יוצאי דופן. כל לוחם התיישב מכונס בתוך עצמו ומבטו בוהה או נעוץ בנקודה אחת. אף מילה, שקט, ריכוז מכסימלי. גם הנעת המנועים בדיוק בשעה 15:00 לא שינתה מצב זה, עד אשר החלה ההמראה ומדריכי הצניחה החלו לשיר הי-הופ.. הי-הופ.. והעלו חיוך על פני הלוחמים. איזו חשיבות עצומה יש למדריכי צניחה ברגעים כאלה.

מסלול הטיסה מתל נוף למיתלה.

הצנחת הגדוד ליד המיתלה.

 כאשר התקרבו המטוסים אל היעד, עלתה כל רביעית מטוסים לגובה הצנחה (1200 רגל) והסתדרה בשורה עורפית מדורגת. הנווט הראשי אייל אחיקר היה במטוס מס. 1 עם מפקד הטייסת יעקב אבישר וטייסת המשנה יעל רום (פינקלשטיין). באותו זמן, התיישב אחיקר ליד החלון והוא מספר: "ראיתי היטב את הוואדי שעבר במקביל לכביש. טסתי עד שראיתי את הצטלבות הכבישים [כנראה מזלג הדרכים מביר חסנה ומנח'ל למיתלה. א.ג.]. זיהיתי שטח מישורי שעליו נתתי אור ירוק. מיד הדהדה קריאתה של יעל רום במכשיר הקשר, "ירוק, ירוק, ירוק." חופות המצנח הראשונות החלו להפתח מאחורינו". מכל רביעיית מטוסים צנחו כ- 100 לוחמים בדבוקה אחת. ראשונים צנחו הקצינים והמפקדים ולכן הם היו אחרונים להגיע אל שטח הכינוס. בשעה 16:59 הסתיימה הצנחת 395 לוחמים אשר התארגנו בתוך זמן קצר למסע משטח הכינוס לגבעות המזלג – מרחק של כ- 7 ק"מ. המסע נמשך כשעתיים כאשר הגדוד נע במבנה בצורת האות 'ח'. פלוגה א' מובילה מלפנים, פלוגה ה' מימין, פלוגה ו' משמאל ופלוגה ב' הוותיקה נושאת את 13 הלוחמים שנפגעו בצניחה. (יוסי שחורי שבר את הרגל והשאר סבלו מנקעים ושריטות). לפתע הבחינה חולית החוד ברכב צבאי מצרי נוסע לכוון הגדוד. מיד נקרא יוסף קדוש (איש מושב בורגתא) שהיה בזוקאי מספר 1 בגדוד, הרכב חוסל, והגדוד המשיך במסעו.

לתיאור השלבים בקרב המיתלה

למפת מבצע קדש - לחץ כאן

לציור "הצניחה" של אורי יפה - לחץ כאן