אחד מ"ותיקי פטרה" משחזר את
הקרב המשוער עם הלגיון הירדני.

- מאת גיורא זר, כתבנו בשרון –

"הסיבה העיקרית לכך שהארבעה נתגלו בדרך לפטרה ונרצחו היא בכך שהם נעלו נעליים" – זוהי דעתו של דימיטרי ברמן, אחד הישראלים המעטים שהצליח להגיע לפטרה ולחזור בשלום.

 הוא היה בן לוויתו של דרור לוי, שנרצח בידי בדואים כאשר השניים שבו מפטרה, לאחר שעשו בה מספר שעות והצטלמו שם, לפני 11 חודשים.

הנעליים משאירות סימנים ברורים בואדיות, - מסביר דימיטרי – הבדואים בסביבה מהלכים יחפים ומלבדם נעים בואדיות רק גמלים. משמרות הלגיון מבחינים מיד בעקבות נעליים...

דימיטרי, אשר נפצע בידו באותו קרב בו נפל חברו דרור לוי, הצליח לחזור לישראל בחסות החשכה, סבור כי הארבעה הצליחו להגיע לפטרה, שהו שם כל היום אך לא המתינו לחשכה בדרכם חזרה. זו הייתה טעותם הפטאלית.

דימיטרי מאמין שהארבעה הצליחו לגרום אבידות לתוקפיהם, גם אם הופתעו מן המארב. פני השטחי בדרך לפטרה מאפשרים מחסה מאש, וחיילי הלגיון נהגו מאז ומתמיד לפתוח באש ממרחק רב, גם אם הם נמצאו במארב, ולא המתינו עד אשר קרב צוותיהם יתקרבו.

דימיטרי אינו מקבל הגרסה שהארבעה תעו בדרכם בחשיכה, לא הגיעו לפטרה, וחידשו את המסע לאור היום. הוא אומר כי אחד מן הארבעה, רם פרגאי, הוא סייר מעולה, ומצטיין דווקא בסיורי לילה.

רם בן ה-19 היה חניכו של מאיר הר-ציון, אשר לפני שנים מספר הצליח להגיע לפטרה עם חברתו רחל סבוראי. הוא הושפע מאד מסיפוריו של מאיר על אותו טיול.

לפני זמן קצר, כאשר הוא החלים מפציעתו בפעולת התגמול בקלקיליה, ביצע מסע ברגל, יחידי, משובל עד עין-גדי, כדי להכשיר את עצמו למסע לפטרה...

מלבדו, ומלבד דן גלעד שהיה הקשיש בחבורה, השתתפו במסע לפטרה גם קלמן שלף שלפסקי בן ה-20 מרמת גן, ומנחם בן דוד, בן ה- 19, מירושלים. מנחם בוגר ביה"ס כדורי היה ספורטאי מצטיין, צלח את הכנרת בשחייה והשתתף במשלחת הצעידה של צה"ל בהולנד. לאחרונה היה מרכז הפלחה במשק אביו שהוא סגן המנהל הכללי של משרד החקלאות.

"העולם הזה"  מספר 1196 – שנה 23 – א' אלול תש"ך, 24.8.1960

החולות שוב לוהטים

משך ארבע שנים היה נדמה כאילו ה"טרוף הנהדר" ששלח את טובי הנוער הישראלי למות מול הסלע האדום, מת. השבוע נתברר כי טרוף זה רק רדום ועלול לפרוץ מחדש בכל רגע.

משמר לילי של צה"ל, שסייר השבוע באזור באר-מנוחה, גילה באחד מנווי המדבר, במרחק שלוש שעות הליכה מהסלע האדום, צעיר ישראלי שצלע על רגלו האחת. כשהתקרבו אליו ניסה הצעיר להעלים מזוודה קטנה שהיתה בידו.

משפתחו אנשי המשמר את המזוודה, גילו בתוכה, להפתעתם, תת מקלע איטלקי, משקפת שדה, גדולה ומפות מסומנות של האזור.

הם לא שאלו את הצעיר למגמת פניו. היה ברור כי הציוד והמפות ליווהו בדרכו אל פטרה. החשד רק התחזק כאשר נתגלה לחיילים שחקרוהו כי הצעיר משה קראוס (24) הוא בן הרצלייה, והיה ידידו הטוב של הצנחן דרור לוי , שיצא לפני ארבע שנים לפטרה עם חבר, נהרג בידי אנשי המשמר הלאומי הירדני לאחר ששהה בפטרה יממה שלמה והיה בדרכו חזרה. חברו הפצוע הצליח אז לזחול אל מעבר לגבול, חזר עם הסיפור המזעזע ותצלומיו האחרונים של דרור, שצולמו ליד הפטרה (העולם הזה 987).

תת-המקלע שנשא משה קראוס היה נשקו של דרור לוי. הוא ניתן במתנה לידידו הטוב על ידי קרבן הפטרה. אולם שעה שנחקר קראוס על ידי משטרת באר-שבע, לשם הובא על ידי המשמר הצבאי, הכחיש כאילו עמד להמשיך לפטרה. "בחרתי לטייל באזור זה כי הוא היחיד בו אפשר למצוא מים בעונה זו", אמר לחוקריו הצעיר הממושקף, בנו של מנהל מכון המים בעירית הרצלייה. "לא חשבתי כלל על הליכה לפטרה עש שאנשי המשמר הכריזו על כך במקומי".

בשעה שעמד להתלקח ויכוח ציבורי גועש סביב הצגתו של הסרט חולות לוהטים (ראה תצפית), עלולה היתה פרשה זו לתת נשק בידי אותם גורמים שביקשו לאסור את הצגת הסרט. כי כאשר ה"טרוף הנהדר" עודנו קיים, יכולה כל הצגה לעוררו מחדש.