קורות חייו - פרק 1.

 לפרק הבא

מרסל נולד בוינה למשפחת טוביאס בראשית המאה העשרים, וערב מלחמת העולם הראשונה. ראשית המאה הייתה תקופת פריחה כלכלית ותרבותית ליהודי אוסטריה בכלל ויהודי וינה בפרט. האב ג'וזף טוביאס (Josef Tobias*) היה עורך דין יהודי מצליח, והאם ג'וספינה, גידלה ארבעה ילדים לתפארת. כמו האב ג'וזף, יותר מ- 60 אחוז מכלל עורכי הדין בוינה היו יהודים. כך גם יותר ממחצית מספר הרופאים באוסטריה וחלק גדול מן המרצים באוניברסיטאות היו יהודים. היהודים בלטו גם בתחומי חיים אחרים ותרומתם לשגשוג המסחרי, תרבותי ומדעי של וינה הייתה עצומה. חלק מן האישים היהודים הבולטים שחיו בוינה בתחילת המאה ה-20 כוללים את תיאודור הרצל ומקס נורדאו בתחום הציונות, זיגמונד פרויד (אבי הפסיכואנליזה), אלפרד אדלר (מייסד הפסיכולוגיה האינדיבידואלית), והפילוסוף מרטין בובר. המלחינים גוסטב מאהלר וארנולד שנברג, והסופרים פרנץ קפקא, ארתור שניצלר וסטפן צוויג. בשטח הרפואה, שלושה מבין ארבעת מקבלי פרס נובל אוסטריים, היו יהודים.

המשטר האוסטרי ותושבי וינה הבירה, סיפקו לאינטליגנציה היהודית הזדמנות לטפס בסולם הדרגות המקצועי בלי שום קשר לדתם. העיתונות סללה להם דרך אל טרקליני הבורגנות הליברלית הגבוהה. "אנרגיה אינטלקטואלית שלא נמצא לה מוצא במשך מאות שנים", מצאה, כדברי סטפן צווייג, הזדמנות לפרוץ החוצה ולהתממש במלואה. יהודים מתבוללים אלה, שהתרחקו בלבם מהמסורות הישנות, קנו להם מקום של כבוד הודות להישגיהם האינטלקטואליים והאומנותיים.

באווירה זו גדל הילד מרסל שמטבעו היה תוסס ואנרגטי, הר געש מהלך, פרא-אדם. בהתייעצות משפחתית הוחלט שהמקום המתאים ביותר לרסן את המזג הלוהט שלו, הוא בפנימיית בית הספר התיכון של האקדמיה הצבאית על שם מריה תרזה בוינה.

http://www.doew.at/cgi-bin/shoah/shoah.pl?lang=engl*
 

משפחה אוסטרית-יהודית טיפוסית בשנת 1922.  בתמונה משפחת שאב מוינה עם הסב, הסבתא, ההורים, הילדים והנכדים.

סמל אוסטריה