לאחר שחרורך מהצבא עבדת במוסך הקיבוץ, ולימים עברת קורס מנהלי מוסכים וניהלת אותו. ב-27 במאי 1958 לאחר מספר שנות חברות, התחתנת עם אמא נילי, ומאז אתם ביחד כבר 55 שנה. לאחר החתונה נולדה ביתך הבכורה ענת ואחריה אמיר. בשנת 1965 יצאתם עם ענת ואמיר לקיבוץ בית גוברין במסגרת עזרה לקיבוץ צעיר. סיפרת על תקופה זו שהעבודה הייתה רבה, אך הרגשתם סיפוק שיכולתם לתרום. כשחברך דני ורדון נהרג במלחמת ששת הימים החלפת אותו כמזכיר הקיבוץ. לאחר מלחמת ששת הימים נולדה הילה, ואז חזרתם לעין כרמל, ואתה התחלת לעבוד במפעל "קל קר" כטכנאי ומנהל ייצור. במהלך השנים יצאת מהמפעל למלא תפקידים מרכזיים בקיבוץ. כיהנת כמזכיר עין-כרמל, וכן היית רכז בנייה, בתקופה שהרחיבו את בתי החברים. יצאת

עמי חיות, אורי רז ויוסי אבידן

בעין כרמל נולדה הדס, שהייתה היחידה שגדלה בבית, בלינה המשפחתית. בשנים האחרונות היית נהג בית ומסיע חולים. בעבודה זו באו לביטוי אהבת האדם שלך, המסירות, הרגישות והאכפתיות. בכל מי שבאת איתו במגע השארת את חותמך המיוחד. במשך כל השנים היית אחראי על בית הקברות בעין כרמל, שלאחרונה הפך לבית העלמין "גן עדן". אהבת את עבודתך זו והתייחסת אליה כאל מפעל חיים. ראית בעיסוק זה מצווה גדולה ונהגת בכולם בכבוד וברגישות. בשנה וחצי האחרונות התמודדת עם מחלת הסרטן באופטימיות בלתי נלאית, שהייתה כל כך אופיינית לך, ומי שמכיר אותך, יודע, שעבורך לא הייתה אופציה אחרת. המשכת את כל עיסוקך ותחביבך למרות הקשיים הפיזיים, והיית נחוש לעבור את "השנה הלבנה" כמו שכינית אותה, ולהמשיך אחריה כרגיל.
אבא –
כל מי שפגש אותך נשבה בקסמך, וגם ללא מילים הצלחת להעביר את האופטימיות ושמחת החיים שלך. אהבתך לים מילאה אותך באנרגיה. לא פספסת יום שבו יכולת לשחות, ללכת על החוף, ולשאוף את ריח הים, האופק ורחש הגלים.
היית אבא מסור, משקיען ומגויס עבור כל אחד מאיתנו על כל גחמותינו ושיגעונותינו, וכל זה כלום לעומת המותג הייחודי "סבא אורי". סבא שכולם מתקנאים בו, ומוכנים לשכור את שירותיו. סבא של 9 נכדים שעיניו הכחולות בורקות בסער הבכור וביוגב הקטן, ורוחו פועמת בכולם – סער, גל, שובל, מנור, דרור, כרמל, ליאור, ניר ויוגב.
כמו שאמר מורי שוורץ לפני מותו "כל עוד אנחנו מסוגלים לאהוב זה את זה, וזוכרים את הרגשת האהבה שהרגשנו, אנחנו יכולים למות מבלי ממש ללכת מכאן. כל האהבה שיצרנו עודנה כאן. כל הזיכרונות עודם כאן. אתה ממשיך לחיות – בלבותיהם של כל אלה שנגעת בהם וטיפחת אותם כל עוד היית כאן.
המוות מפסיק את החיים, לא את היחסים ".
                                                   יהי זכרך ברוך.
                                     ילדיך: ענת, אמיר, הילה, הדס.   22.10.2008

דברים שנאמרו על קברו של אורי רז.
מאת: מוני מרוז – קיבוץ בית השיטה.
אני לא מתכוון לדבר על שמש (אורי רז) כעל מי שמת, לעובדה זאת לא מתרגלים במהלך יומיים. אני גם לא מתכוון לבכות על קברו מכיוון שאין זה ממנהגי, מנהגם של חבריו ומנהגו של שמש. מזה זמן ידענו את העובדה ששמש לא יהיה איתנו ולא השלינו את עצמנו שיקרה נס. ביחד עם מספר חברים מפלוגה א', ביקרנו אותו בבית החולים זמן קצר לפני מותו. למרות מצבו הקשה, הצלחנו להעלות חיוך על שפתיו, כשהוא ואנחנו יודעים את האמת. שמש היה ועודנו אח לחבריו מפלוגה א' המופלאה, חוד החנית של צה"ל של אותם הימים. היינו אחים לנשק ולדם, וזה לא פחות מקשרי דם גנטיים. התגייסנו ביחד לצה"ל בשנת 1954, ומאז לא נפרדו דרכנו ודרכי משפחותינו. מידי קיץ היינו נפגשים, מספר משפחות, אצל נילי ושמש. הולכים לים עם אבטיח, חוזרים למרפסת ביתם וזוללים על האש עם צ'יפס כיד

אורי רז נפצע בפעולת התגמול בא-רהווה בשנת 1956, ופונה לבית החולים תל השומר.

האיש עם הפרח בדש בגדו ורשימת שירים בכיס מקטורנו היה במשך כל השנים הארוכות חברי הטוב, וכשנפגשנו היינו מתנשקים פה לפה ואנשים אולי חשבו מחשבות. אין מה לעשות, השרות הצבאי היה האירוע המכונן שלו ושלנו ולאורו התנהלנו.
שמש של אותם ימים רחוקים עם שן זהב נוצצת בקדמת פיו, היה נערץ בעיני כילד חוץ שהסתכל על בן קיבוץ בחרדת קודש. ידענותו המופלגת במכונאות עשתה עלי רושם יותר מבני הקיבוץ שדקלמו את המניפסט וסגדו ל"שמש" העמים. שמש המכונאי ידע להניע במנואלה, ג'יפ סרבן, להעביר מהלכים בעליות קשות עם "צווישן גז", להרים מכסה מנוע ולחטט בקרביו של בר-מינן מכני, ולהפיח בו רוח חיים. וכשזה מגיע אליו כמה מאכזב! - רפואה מודרנית על רופאיה ואמצעיה המשוכללים, לא הצליחה להשתוות למיומנותו כמכונאי. שמש נלחם באויבו שקם עליו לכלותו, בעיקשות ובאמונה שהוא עומד להכניעו, ואנו היינו שותפים לתקוותו.
במהלך שנות חברותינו הארוכות שימש שמש כפוסק אחרון בכל הקשור לתולדות הפלוגה. כל מחלוקת שנתגלעה על אירוע בעברנו, פנינו אליו, בשמשו כעין מנוע חיפוש אנושי מתקדם ומהיר - דוגמת "גוגל". שמש ידע בדיוק רב היכן התרחש כל אירוע מלפני יובל שנים, באיזה נ.צ ובאיזו שעה. שמש היה אמון על כתובותיהם של כל אנשי הפלוגה שנותרו, שמר איתם על קשר, ודאג להזמינם לכינוסי הפלוגה.

אורי רז בתא הנהג של הזחל"מ

שלום לך שמש - היית הטוב שבחברינו ומטובי בניה של מדינת ישראל.
יהי זכרך ברוך.

לזיכרו של אורי רז – שמש, ליום ה – 30.

אקדים ואומר ששמש היה חבר יקר לנו, אהבנו אותו והוא יחסר לנו.
שמש היה אדם עם נוכחות צבעונית וחוש הומור. להלן אנקדוטה משנות ה 50 שהייתי נוכח בה הממחישה זאת.
הרקע לסיפור "קבוצת פקודות" ותדריך בפיקודו של רפול לכיבוש שדה התעופה שליד בית דרס, שנערך למיטב זכרוני בחורף של שנת 1956 בחולות יבנה ואולי בחולות אשדוד.
באותה עת תרגלו הצנחנים כיבוש שדות תעופה ברחבי הארץ שכללו צניחה או לחילופין נחיתה מהים, תנועה ליעד, כיבוש השדה, פיצוץ מתקנים ומטוסים, הנחתת מטוסים ופינוי כוחותינו.
בקבוצת פקודות זו נכחו מהצנחנים: נציגים מהסיירת, מפלוגות סדירות ומילואים, מחיל האוויר: טייסים מהטייסת המצניחה 103 וקצינים מחילות שונים שהוזמנו לתדריך.
הצנחנים עמדו, בעוד האחרים ישבו בשתי שורות על כסאות לפני העומדים מול מפת התדריך. לשאלת רפול מי חסר נאמר לו ששמש (רס"פ הסיירת) בדרך.
והנה כעבור כמה דקות בעוד רפול מתווה את תוכנית התרגיל מגיח מהצד שמש בצעדים מדודים, לבוש בגדי 'א', צעיף חאקי ממשי לצווארו וכהרגלו מקפיד בלבושו.
ברגע שרפול קלט את שמש במבטו, קטע את התדריך, הניח את המוט מידו ופקד "הקשב". כל היושבים קמו והתמתחו, רפול פונה וצועד לכוון שמש, עוצר מולו, מצדיע ומלמל משהו. שמש שמשקפי שמש על עיניו וארשת פניו רצינית כמתבקש מהמעמד מחזיר הצדעה, מתבונן לשנייה בנוכחים ופולט כאחד שמתורגל בכך- 'אפשר לשבת' ופוסע לכוון חבריו בסיירת.

שמוליק מרחב. נובמבר 2008