יצחק ולקר בשנת 1950

נולד בתאריך 30.5.1925 בברלין, גרמניה ועלה לארץ ישראל בשנת 1934 כשנה לאחר עליית הנאצים לשלטון. יצחק ולקר עלה עם הוריו ושני אחיו בהיותו בן 9, המשפחה התיישבה בתל אביב. ולקר סיים את לימודיו בביה"ס הדתי "בילו" ואחר כך בבי"ס מקצועי שבו למד מסגרות וחרטות.  עוד בבית הספר הצטרף לתנועת הנוער של "ביתר" ולאחר כמה שנים מונה למדריך בקן המקומי.
בשנת 1938 הצטרף לארגון האצ"ל והיה פעיל בהדבקת כרוזים במרחב תל אביב. בשנת 1940 עבר במסגרת האצ"ל קורס מ"כים וקורס חבלה. בשנת 1945 מונה כמפקד מחלקה במחוז תל אביב. בסוף שנת 1947 מונה כמפקד פלוגה בגדוד 13 של האצ"ל, השתתף ונפצע בקרב על יפו. לאחר החלמה קצרה נשלח עם פלוגתו להשתתף ביחד עם יחידות של ארגון ה"הגנה" בקרב על הכפר הערבי קקון.

יצחק ולקר משתתף בקרב על הכפר קקון

הכפר הערבי קקון שבעמק חפר נבנה סביב תל קקון שבראשו מבצר ממלוכי הבנוי על יסודות צלבניים. במלחמת העצמאות שימש הכפר כבסיס ליחידה צבאית של הצבא העיראקי שהתמיד בצליפות והתקפות על קיבוץ המעפיל השכן. בחודש מרץ 1948 התארגנה פלוגתו של יצחק ולקר מגדוד 13 של האצ"ל במחוז תל אביב ועלתה צפונה לקיבוץ המעפיל כדי לעזור לכוחות ה"הגנה" למנוע את התקפות הערבים. פלוגת האצ"ל של ולקר חברה לפלוגה מחטיבת אלכסנדרוני של ההגנה ויחד תקפו את הכפר קקון. אולם, ההתקפה נכשלה והכוח המשולב נאלץ לסגת. בקרב זה נפצעו קשה יצחק ולקר וכמה לוחמים מפלוגת אלכסנדרוני שאושפזו בביה"ח בילינסון. כחודשיים לאחר מכן הותקפה קקון ע"י גדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני ונכבשה.

יצחק ולקר משתתף ב"מבצע ברוש" וקרבות עשרת הימים בגליל העליון

עם שחרורו מביה"ח התגייס עם פלוגתו באופן רשמי לצה"ל. הפלוגה הוצבה בגדוד 91 של חטיבה 9 היא חטיבת עודד. במסגרת הגדוד השתתף ב"מבצע ברוש" הקרב על משמר הירדן שנערך ב-9 ליולי 1948. מטרת המבצע הייתה לגרש את הסורים מ"ראש הגשר" ליד המושבה משמר הירדן, אותה כבשו הסורים ערב ההפוגה הראשונה. ביום 9.7.1948 ניסו לוחמי חטיבת עודד, חטיבת כרמלי וחטיבת גולני להדוף את הסורים מעמדותיהם בגבעת חירבת ירדה, ובגבעות 223, 243 אך ללא הצלחה. המושבה משמר הירדן שוחררה רק בהסכם שביתת הנשק עם סוריה בשנת 1949. כעבור כמה ימים ב-17 ליולי 1948 נשלח יצחק ולקר עם גדוד 91 להמשך "מבצע ברוש" לקרב על גירוש הסורים מעמק החולה.
בינואר 1948 פלשו הסורים לעמק החולה, תקפו את קיבוץ דן וכפר סאלד, וכבשו את הגבעות השולטות: תל עזזיאת, (גבעת עזוז) תל חנזיר (גבעת האם) ותל אל קאדי (תל דן או גבעת השופט ליד קיבוץ דן). ב-10 ביולי 1948 הצליח כוח מחטיבת עודד, שיצא מבית הלל, לכבוש את תל עזזיאת מידי צבא סוריה. הוא נאחז בו בעקשנות מול התקפות-נגד חוזרות ונשנות, שהסתייעו בשריון ובארטילריה ונאלץ לסגת. אך, הגדולה בהתקפות צה"ל נערכה ב-17 ביולי 1948, ובסופה נחתם הסכם עם הסורים אשר פינו את המוצבים ושטחם הפך לאזור מפורז.

הוצב בבה"ד 1 כדי לעבור קורס קצינים

בסיום הקרבות במבצע ברוש נשלח לקורס קציני חיל רגלים בבה"ד 1 בפיקודו של צביקה הורוביץ - גילת ובסיומו חזר לגדוד 91 כמפקד פלוגה חדשה. כעבור מספר חודשים נקרא אל דגל ההדרכה ונתמנה כמדריך ומפקד מחלקה (ממ"ח) בבה"ד 1 שהיה עדיין במחנה אליהו (בתוך מחנה דורה ליד נתניה) בפיקודו של מאיר זורע. לאחר כשנה בהדרכת צוערים ועם סיום מחזור ו' התנדב לשרת ביחידת הצנחנים בפיקודו של יהודה הררי.

יצחק ולקר מתנדב לצנחנים

אל הצנחנים שהיו במסגרת בה"ד 8 הגיע בתאריך 15.6.1950, עבר קורס צניחה (מחזור 4) ומונה לפקד על הפלוגה הקרבית הראשונה שסיימה טירונות. פלוגה זו הייתה פלוגה א' מחזור 1950, הפלוגה הראשונה של גדוד 890. לאחר שעבר עם הפלוגה את אימון הפרט, אימון מחלקה ופלוגה והשתתף בתמרון הגדול, יצא לקורס מג"דים וחזר לגדוד 890 כדי לפקד על הפלוגה השנייה שסיימה טירונות.בשנת 1952 מונה כקצין תאום בבה"ד 2 – ביה"ס למג"דים ומח"טים.

לאלבום תמונות של יצחק ולקר
מתקופת הצנחנים

לאחר שחרורו מצה"ל החל את דרכו בעסקים פרטיים עד אשר החליט לשרת את תושבי בת ים במועצת העיר. בין השנים 1977-1973 נבחר לכהן כראש העיר בת-ים, פעל להקמת מתנסי"ם, הפעלת חוגי העשרה לילדים, הקים בתי"ס תיכוניים והוכתר בתואר: "אזרח כבוד של העיר בת-ים" עם פטירתו הותיר אחריו את אשתו חיה (לבית סוכליצקי) וילדיו: זאב, הרצל, אבי, עטרת, רז, שני, ובני משפחותיהם.

נפטר בבת-ים ביום י"ט בשבט, 10.2.1993.
יהי זכרו ברוך.