הקרב על המיתלה: מבצע קדש

מבצע קדש נותר אחד המהלכים הצבאיים המכוננים ביותר בתולדות מדינת ישראל, ובלבו אירוע אחד ששינה את פני ההיסטוריה הצבאית שלנו – הצניחה במיתלה. זהו סיפור על עוז רוח, על החלטות גורליות שהתקבלו תחת אש ועל לוחמים שמצאו את עצמם בלב המדבר, מוקפים באויב אך נחושים לנצח. במאמר זה נצלול לעומקם של האירועים הדרמטיים באוקטובר 1956, נבין את המשמעות האסטרטגית של הפעולה ונכיר את האנשים שהפכו לאגדה בחייהם ובמותם. 

הרקע האסטרטגי: מדוע נבחר מעבר המיתלה כיעד מרכזי?

בשנת 1956, המתיחות בגבולות ישראל הגיעה לשיא חדש, והצורך בפעולה צבאית נרחבת הפך לבלתי נמנע.

המטרה העיקרית של המבצע הייתה יצירת איום ממשי על תעלת סואץ, מהלך שנועד לספק עילה להתערבותן של מעצמות המערב, בריטניה וצרפת, בסכסוך. 
הצניחה במיתלה לא הייתה רק מהלך טקטי לכיבוש שטח, אלא פעולת הסחה אסטרטגית מחושבת היטב. המיקום שנבחר, מעבר המיתלה, הוא ציר אסטרטגי צר וארוך החוצה את רכסי ההרים במערב סיני, והשליטה בו משמעותה שליטה על הדרך ללב מצרים. ההחלטה להצניח כוחות דווקא שם נועדה למשוך את הצבא המצרי לתוך המדבר ולרכך את ההתנגדות בערים המרכזיות.

עבור הפיקוד הישראלי, האתגר היה עצום. היה צורך להנחית כוח משמעותי בעורף האויב, במרחק של מאות קילומטרים מהגבול, ולדאוג שיחזיק מעמד עד להגעת הכוחות הרכובים. הצניחה במיתלה הייתה למעשה הצניחה המבצעית הגדולה והראשונה בהיסטוריה של צה"ל, אירוע שעיצב את תפיסת הלוחמה של חטיבת הצנחנים לשנים רבות. אנו רואים כאן שילוב נדיר של תעוזה מדינית עם ביצוע צבאי מורכב, כאשר הלוחמים בשטח נדרשו לפעול בבידוד מוחלט ובחוסר ודאות לגבי מועד החבירה עם שאר הכוחות.

תפקידו של גדוד 890 במערכה

הכוח שנבחר למשימה ההיסטורית הזו היה גדוד 890 בפיקודו של רפאל איתן (רפול). הלוחמים עברו הכנות אינטנסיביות, אך שום אימון לא יכול היה להכין אותם במלואם לתחושת הניתוק במדבר סיני. ב-29 באוקטובר, בשעות אחר הצהריים, המריאו מטוסי הדקוטה כשהם נושאים בבטנם את מיטב הלוחמים של צה"ל. הצניחה במיתלה התבצעה סמוך למצבת פרקר, בכניסה למעבר, והפכה מיד לסמל של נחישות ישראלית. הלוחמים התארגנו במהירות להגנה היקפית, חפרו שוחות והתכוננו לקרב, כשהם יודעים שכל עיכוב בהגעת הסיוע עלול לעלות בחייהם.

פרמטר להשוואה	כוחות צה"ל (חטיבה 202)	הכוחות המצרים
סוג הכוח	גדוד צנחנים 890, כוח סיור, זחל"מים	גדודי חי"ר, נשק נ"ט, עמדות מבוצרות
יתרון טקטי	ניידות, יצירתיות, מורל גבוה	שליטה טופוגרפית מוחלטת (כוכים במצוקים)
חימוש עיקרי	נשק קל, מקלעים, מרגמות	מקלעים כבדים, תותחים ללא רתע, מרגמות
מיקום	נחיתה בשטח נמוך וחשוף יחסית	מחופרים בתוך נקיקי הסלע הגבוהים

המלכודת הקטלנית: כשהכוח נכנס למיצר

לאחר הנחיתה המוצלחת וההתבססות הראשונית, חברו אל הגדוד המוצנח שאר כוחות החטיבה בפיקודו של אריאל שרון, אשר עשו את דרכם במסע יבשתי נועז. אך כאן התחיל השלב המורכב והשנוי במחלוקת של הקרב. שרון ביקש לשלוח כוח סיור לבדוק את המעבר, למרות שהפקודות המקוריות לא חייבו כניסה לתוך המיצר עצמו. הצניחה במיתלה הייתה רק הפתיח למה שהפך לקרב דמים קשה בתוך תוואי שטח בלתי אפשרי.

כוח הסיור של המג"ד מרדכי גור נכנס למעבר המיתלה ונלכד באש תופת שנפתחה עליו מהמצוקים הגבוהים. המצרים, שהיו מחופרים היטב בתוך כוכים טבעיים ומערות בסלע, ירו על הלוחמים שלנו מלמעלה, כשהם בלתי נראים כמעט. הזחל"מים והמשאיות הפכו למלכודות אש, והלוחמים נאלצו לקפוץ מהרכבים ולחפש מחסה בשטח חשוף כמעט לחלוטין. הסיטואציה הייתה כאוטית – היתרון הטופוגרפי של המצרים היה מוחלט, והצנחנים נדרשו להילחם על חייהם מול אויב נסתר.

 

⚠️זהירות, מוקש!⚠️ הטעות הגדולה ביותר בקרב המיתלה הייתה הכניסה לשטח נחות טופוגרפית (שטח השמדה) ללא מודיעין מדויק וללא תפיסת השטחים השולטים תחילה – לקח שנלמד בדם ונלמד עד היום בקורסי הפיקוד.

 

גבורה תחת אש: סיפורו של יהודה קן-דרור

בתוך הכאוס של הקרב, התגלו תעצומות נפש אדירות. אחד הסיפורים המרגשים ביותר הוא סיפורו של הטוראי יהודה קן-דרור. המפקדים הבינו שכדי לאתר את עמדות הירי של המצרים ולהשתיק אותן, מישהו צריך למשוך את האש אליו. קן-דרור התנדב למשימת ההתאבדות הזו. הוא נסע בג'יפ פתוח לאורך המיצר, הלוך ושוב, כשהוא מושך אליו את אש המקלעים המצרים. פעולה זו אפשרה לחבריו לזהות את מקורות הירי ולהשיב אש מדויקת.

יהודה קן-דרור נפצע אנושות במהלך הפעולה הנועזת הזו ומת מפצעיו מאוחר יותר, אך גבורתו הפכה לסמל של הקרבה עילאית למען החברים לנשק. 
מעשהו זיכה אותו בעיטור הגבורה, והוא נותר עד היום אחד המופתים הבולטים במורשת והיסטוריה של הצנחנים. סיפורים כאלו הם שמעצבים את דמותו של הלוחם הישראלי, שמוכן לסכן את הכל למען הצלת חבריו.

השתלשלות האירועים המרכזיים בקרב

הדינמיקה של הקרב הייתה מהירה ואכזרית, כאשר כל שעה הביאה עמה אתגרים חדשים ומשברים שדרשו פתרונות יצירתיים תחת אש. כדי להבין את סדר הדברים, ריכזנו עבורכם את אבני הדרך המרכזיות.

1. הצניחה (29 באוקטובר): גדוד 890 צונח במצבת פרקר, מתארגן להגנה וממתין לחבירה, בצעד שפותח רשמית את מבצע קדש.
2. החבירה (30 באוקטובר): הכוח היבשתי של חטיבה 202, לאחר מסע מפרך וקרבות בדרך, חובר לכוח המוצנח ומשלים את איחוד החטיבה.
3. כניסת כוח הסיור (31 באוקטובר, צהריים): כוח סיור בפיקודו של מוטה גור נכנס למיצר כדי לבדוק את השטח ונתקל במארב מצרי קטלני.
4. הלחימה והחילוץ (31 באוקטובר, אחה"צ – לילה): ניהול קרבות גבורה לחילוץ הפצועים והלכודים, כולל פעולות יחידים לטיהור הכוכים במצוקים.
5. סיום הקרב (1 בנובמבר, לפנות בוקר): כוחות הצנחנים מצליחים להשתלט על המיצר ולטהר אותו מאויב, אך במחיר כבד של 38 לוחמים הרוגים.

רצף האירועים מלמד אותנו כיצד תוכנית שיבוש אסטרטגית הפכה לקרב הישרדות הרואי, שבו היוזמה המקומית של המפקדים הזוטרים והחיילים הכריעה את הכף.

מורשת הקרב והפולמוס הציבורי

הצניחה במיתלה והקרב שבא בעקבותיה נותרו שנויים במחלוקת שנים רבות לאחר שמבצע קדש הסתיים. השאלה המרכזית שעלתה הייתה נחיצות הכניסה למיצר עצמו. רבים טענו כי המשימה העיקרית – משיכת תשומת הלב המצרית ויצירת האיום – הושגה כבר בעצם הצניחה והנוכחות באזור, ולכן לא היה צורך בטיהור המעבר במחיר דמים כה כבד. הביקורת הופנתה בעיקר כלפי אריאל שרון, שהואשם בחתירה למגע בניגוד לרוח הפקודות המקוריות.

מנגד, המצדדים בפעולה טוענים כי רוח הלחימה של צה"ל, והחתירה הבלתי מתפשרת לניצחון, הן אלו שבנו את כוח ההרתעה של ישראל בשנים ההן. גדוד 202 וגדוד 890 הפכו לשם דבר בזכות הנכונות להקריב ולהילחם עד הסוף.

הוויכוח ההיסטורי הזה לא מעמעם לרגע את גבורתם של הלוחמים בשטח, אשר פעלו באומץ לב נדיר בסיטואציה בלתי אפשרית לחלוטין. 
הקרב נלמד עד היום באקדמיות צבאיות ברחבי העולם כדוגמה ללחימה בשטח נחות ולהתמודדות עם מארב מורכב.

הלקחים שנלמדו במיתלה:

• חשיבות המודיעין הטקטי: ההבנה שאין להיכנס לתא שטח סגור ללא מידע מוקדם וכיבוש שטחים שולטים.
• דבקות במשימה: הערך המוביל של הצנחנים, לפיו לא משאירים פצועים בשטח ומשלימים את היעד בכל מחיר.
• מנהיגות מלפנים: המפקדים בקרב המיתלה היו בראש הכוח, נלחמו ונפגעו יחד עם חייליהם, דבר שיצר אמון מוחלט.
• רעות וערבות הדדית: סיפורי החילוץ ההדדי תחת אש הוכיחו שהכוח האמיתי של היחידה טמון בלכידות החברתית שלה.

ערכים אלו ממשיכים ללוות את חטיבת הצנחנים בכל פעילות מבצעית, והם הבסיס שעליו מחנכים דורות של לוחמים חדשים.

 

💡חשוב לדעת💡 הצניחה במיתלה נחשבת עד היום ל"צניחה הקרבית" היחידה בהיסטוריה של צה"ל בסדר גודל חטיבתי, שכן בכל שאר המלחמות הצנחנים הגיעו ליעדים בצורה רכובה או רגלית.

 

אנחנו רואים בסרטון המצורף עדויות ותמונות מאותם ימים, הממחישים את תנאי השטח הקשים ואת רוח הלחימה המיוחדת שאפיינה את דור המייסדים של הצנחנים.

המורשת שממשיכה לפעום

הסיפור של המיתלה הוא לא רק פרק בספרי ההיסטוריה, אלא חלק מה-DNA של החברה הישראלית כולה. הוא מזכיר לנו את המחיר הכבד של העצמאות ואת חשיבותה של המוכנות לכל תרחיש. עבור המשפחות השכולות, המיתלה הוא פצע פתוח, אך עבור עם ישראל הוא סמל לעמידה איתנה. כשאנחנו מדברים היום על "אחרי!", אנחנו מהדהדים את הקריאות של המפקדים באותו ואדי צר בסיני. הזיכרון של אותם גיבורים מחייב אותנו להמשיך ולחנך לאורם, ולזכור שגם ברגעים הקשים ביותר, רוח האדם יכולה לגבור על כל מכשול.

ההבנה העמוקה של אירועי המיתלה חיונית לכל מי שרוצה להכיר את שורשי תורת הלחימה של צה"ל ואת הערכים המניעים את הלוחמים עד ימינו אנו. 

בסופו של דבר, הקרב על המיתלה הוא תזכורת תמידית לכך שהניצחון תלוי בראש ובראשונה באנשים – בלוחמים שבקצה, ברעות הלוחמים ובנכונות להקריב למען הכלל. בין אם אתם מתעניינים בהיסטוריה, מועמדים לשירות או פשוט אזרחים שאכפת להם, הסיפור הזה הוא חלק בלתי נפרד מהזהות של כולנו.

אנו מזמינים אתכם להמשיך ולחקור, לקרוא עדויות נוספות ולהעמיק במורשת המפוארת של חטיבת הצנחנים. אם יש לכם שאלות נוספות על מורשת הקרב, על מסלול הלוחם או על ההכנה לשירות, אל תהססו לפנות אלינו לייעוץ והכוונה אישית כדי להגיע מוכנים ככל האפשר.