מבצע אנטבה: החילוץ הנועז

הלילה שבין ה-3 ל-4 ביולי 1976 נצרב בתודעה הישראלית והעולמית כרגע שבו הבלתי אפשרי הפך למציאות. מבצע אנטבה, אשר לימים נקרא "מבצע יונתן", הוא לא רק פרק בהיסטוריה הצבאית שלנו, אלא סמל לתעוזה, לנחישות ולאחריות ההדדית שמגדירה אותנו כעם. במאמר זה נצלול לעומק הדרמה שהתחוללה במרחק 4,000 קילומטרים מהבית. 

מטיסה שגרתית לסיוט בינלאומי

הכל התחיל ביום ראשון, ה-27 ביוני 1976. מטוס אייר פראנס בטיסה 139 המריא מנמל התעופה בן גוריון בדרכו לפריז, עם חניית ביניים באתונה. מה שנראה היה כטיסת קיץ רגילה לחלוטין, הפך תוך דקות ספורות לאחר ההמראה מאתונה לאירוע חטיפה דרמטי. ארבעה מחבלים – שניים גרמנים ושניים פלסטינים – השתלטו על המטוס והכריחו את הטייסים להפנות את החרטום דרומה, לעבר בנגאזי שבלוב ומשם לאנטבה שבאוגנדה.

עבור הנוסעים הישראלים והיהודים, הנחיתה באוגנדה הייתה תחילתו של סיוט מתמשך. שליט אוגנדה דאז, אידי אמין, שיתף פעולה באופן מלא עם החוטפים. הוא סיפק להם הגנה, כוחות צבא תומכים ומקום להתבצר בו בטרמינל הישן של שדה התעופה. התמונות והעדויות שהגיעו משם הזכירו תקופות אפלות בהיסטוריה היהודית, כאשר החוטפים ביצעו סלקציה והפרידו בין הנוסעים היהודים והישראלים לבין שאר הנוסעים ששוחררו בהמשך. ההפרדה הזו הייתה נקודת המפנה שהבהירה למקבלי ההחלטות בירושלים כי לא מדובר בעוד אירוע מיקוח, אלא באיום קיומי מיידי על חייהם של בני הערובה.

הדילמה הבלתי אפשרית בירושלים

בישראל, ממשלת רבין עמדה בפני אחת ההחלטות הקשות ביותר בתולדות המדינה. מצד אחד, מדיניות ישראל הייתה שלא מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים כדי לא לעודד חטיפות נוספות. מצד שני, המרחק העצום והיעדר מודיעין מדויק הפכו כל אופציה צבאית להימור מסוכן שעלול להסתיים באסון כבד. הלחץ מצד משפחות החטופים היה עצום, והשעון תקתק לאחור לקראת פקיעת האולטימטום שהציבו החוטפים.

בעוד הדרג המדיני דן באפשרות של כניעה לדרישות החוטפים ושחרור מחבלים, בצה"ל החלו לרקום תוכנית דמיונית. אנשי המודיעין עבדו מסביב לשעון כדי לאסוף כל פיסת מידע אפשרית על שדה התעופה באנטבה, כולל תשאול הנוסעים הזרים ששוחררו ושימוש בתוכניות בנייה של הטרמינל שנבנה על ידי חברה ישראלית שנים קודם לכן. מבצע אנטבה – Gov.il נשען על המידע המדויק הזה שהיה קריטי להצלחה.

ההכנות למבצע כדור הרעם

ההחלטה לצאת למבצע התקבלה ברגע האחרון ממש. התוכנית התבססה על הנחתת ארבעה מטוסי קרנף (הרקולס) בלב שדה התעופה העוין, פריקת כוחות רכובים, השתלטות מהירה על הטרמינל, חיסול המחבלים וחילוץ החטופים – וכל זאת תוך פחות משעה. הכוחות שנבחרו למשימה היו מטובי הלוחמים של צה"ל: סיירת מטכ"ל בפיקודו של יוני נתניהו שהובילה את הפריצה, וכוחות צנחנים וגולני שאבטחו את המעטפת.

אנחנו יכולים רק לדמיין את המתח ששרר בבטן המטוסים בטיסה הארוכה והנמוכה מעל ים סוף ומדבריות אפריקה. הלוחמים ישבו צפופים, עמוסים בציוד, במרכבים משוריינים וברכב המרצדס המפורסם שנועד להוות פעולת הסחה ולדמות את פמלייתו של אידי אמין. זו הייתה תוכנית שנשענה על הפתעה מוחלטת ועל ביצוע מושלם של כל חייל וחייל.

לפני שנמשיך לתיאור הדרמה בשטח, חשוב להבין את סדר הכוחות והחלוקה המדויקת של המשימות שהיוו את עמוד השדרה של המבצע:

הכוח	מפקד הכוח	תפקיד ומשימה עיקרית
כוח הפריצה (סיירת מטכ"ל)	יוני נתניהו ז"ל	פריצה לטרמינל, חיסול המחבלים ושחרור בני הערובה באופן ישיר.
כוח הצנחנים	מתן וילנאי	אבטחת השדה, השתלטות על מגדל הפיקוח וסימון מסלולי הנחיתה.
כוח גולני	אורי שגיא	אבטחת מטוס החילוץ והרחקת כוחות צבא אוגנדה מהאזור.
חפ"ק ומפקד המבצע	דן שומרון	ניהול הקרב מהקרקע ותיאום בין הכוחות השונים בזמן אמת.

 

הנחיתה והקרב בטרמינל

ביום שבת, ה-3 ביולי, סמוך לחצות, נחתו המטוסים בחשכה מוחלטת במסלול של שדה התעופה באנטבה. המטוס הראשון, ובו כוח הפריצה, נחת בשקט יחסי. דלת המטען נפתחה, והשיירה המדומה יצאה לדרך לעבר הטרמינל. התוכנית הייתה להגיע עד לפתח המבנה ללא ירי, אך היתקלות עם זקיפים אוגנדים אילצה את הכוחות לפתוח באש מוקדם מהצפוי.

אלמנט ההפתעה היה כה עוצמתי, שהמחבלים בקושי הספיקו להגיב לפני שלוחמי סיירת מטכ"ל פרצו אל האולם שבו הוחזקו החטופים. 

הקרב היה קצר ואינטנסיבי. תוך שניות ספורות חוסלו המחבלים שהיו בתוך האולם. הלוחמים צעקו בעברית "לשכב!" ו"אנחנו כאן כדי לקחת אתכם הביתה!". בתוך הכאוס, נהרגו שלושה בני ערובה, אך הרוב המוחלט חולץ בשלום. במקביל, גדוד 202 וכוחות נוספים של הצנחנים ניהלו קרבות מול חיילים אוגנדים שניסו להתערב, פוצצו מטוסי מיג של חיל האוויר האוגנדי כדי למנוע מרדף, ואבטחו את אזור הנחיתה.

נפילתו של יוני נתניהו

בשיא הדרמה, רגעים לפני סיום ההשתלטות, נפגע מפקד הכוח, סגן אלוף יוני נתניהו, מאש שנורתה ככל הנראה ממגדל הפיקוח או מאחד הזקיפים. יוני נפצע אנושות ומת מפצעיו עוד לפני המראת המטוסים חזרה לישראל. נפילתו של יוני הפכה לסמל של הקרבה ומנהיגות, ושמו נקשר לעד במבצע הזה, ששמו שונה רשמית לאחר מכן ל"מבצע יונתן".

המחיר הכבד כלל גם את מותה של דורה בלוך, בת ערובה שפונתה לבית חולים מקומי בקמפלה לפני המבצע ונרצחה שם בהוראת אידי אמין לאחר החילוץ, ואת סורן הרשקו שנפצע קשה והפך לנכה. למרות הכאב העצום על האבדות, ההצלחה המבצעית הייתה חסרת תקדים.

במהלך השנים נוצרו סרטים וסרטונים רבים המתארים את המבצע, אך התיעוד והשחזורים המדויקים עוזרים לנו להבין את גודל ההישג:

המורשת של אנטבה לדורות הבאים

מבצע אנטבה שינה את האופן שבו העולם מתייחס לטרור. הוא הוכיח שאין מקום שהוא רחוק מדי עבור הזרוע הארוכה של צה"ל, וכי מדינת ישראל לא תהסס לסכן את טובי בניה כדי להציל אזרחים ישראלים בכל מקום על הגלובוס. עבור חטיבת הצנחנים, המבצע הוא חלק בלתי נפרד ממורשת הצנחנים המפוארת, המדגישה את ערכי הדבקות במשימה והחתירה למגע.

ההצלחה באנטבה נלמדת עד היום באקדמיות צבאיות ברחבי העולם כמודל למבצע כוחות מיוחדים. השילוב של מודיעין מדויק, תכנון יצירתי, ותעוזה של הדרג המדיני והצבאי כאחד, יצר סטנדרט חדש למלחמה בטרור. אך מעבר להיבט הצבאי, המבצע איחד את העם בישראל והרים את המורל הלאומי לגבהים חדשים בתקופה של חוסר ודאות.

המסר המרכזי העולה ממבצע אנטבה הוא שהערבות ההדדית הישראלית אינה סיסמה ריקה, אלא עיקרון מנחה שמוביל לפעולה. 

חשוב לזכור את הפרטים הקטנים והלקחים שנלמדו מאז:

• החשיבות של מודיעין בזמן אמת ושיתוף פעולה בין זרועות הביטחון השונות.
• היכולת לאלתר תחת אש כאשר התוכנית המקורית משתבשת (כמו ההיתקלות המוקדמת בזקיפים).
• המשמעות של מנהיגות מקדימה – המפקדים היו הראשונים לפרוץ והראשונים להסתער.
• ההבנה שהרתעה נבנית באמצעות מעשים נועזים ולא רק באמצעות הצהרות.

הלקחים הללו מלווים את יחידות צה"ל, ובפרט את היחידות המיוחדות וגדודי הסיור, בכל פעילות מבצעית עד עצם היום הזה.

 

⭐טיפ זהב⭐ רוצים לחוש את ההיסטוריה מקרוב? במוזיאון חיל האוויר בחצרים תוכלו לראות את אחד ממטוסי ה"קרנף" שהשתתפו במבצע המקורי, ולהבין את התנאים הפיזיים שבהם טסו הלוחמים והחטופים.

💡חשוב לדעת💡 רבים נוטים לחשוב שרק סיירת מטכ"ל פעלה באנטבה, אך ללא המעטפת של חטיבת הצנחנים וגולני שאבטחו את השדה ותדלקו את המטוסים, המבצע לא היה יכול להסתיים בהצלחה.

 

הזיכרון החי בקרבנו

עשרות שנים חלפו, ועדיין הסיפור של מבצע אנטבה מצליח לרגש כל ישראלי מחדש. זהו סיפור על אנשים רגילים שנקלעו לסיטואציה בלתי אפשרית, ועל חיילים צעירים שהתנדבו לטוס אל הלא נודע כדי להציל את אחיהם. הזיכרון של יוני נתניהו, של בני הערובה שלא שרדו ושל הגבורה שהופגנה שם, הוא נר לרגלינו בחינוך הדורות הבאים של הלוחמים.

מורשת קרב זו מהווה תזכורת מתמדת לכך שהכוח שלנו טמון באחדותנו ובנכונותנו לפעול למען ביטחון אזרחינו בכל מחיר. 

כשאנו מסתכלים על האתגרים הביטחוניים של ימינו, הרוח של אנטבה עדיין רלוונטית. היא מזכירה לנו שגם במצבים שנראים אבודים, חשיבה יצירתית ואומץ לב יכולים לשנות את המציאות. עבור מתגייסים צעירים המבקשים להגיע לסיירת צנחנים או ליחידות אחרות, הסיפור הזה הוא מקור השראה אינסופי.

לסיכום, מבצע אנטבה הוא הרבה מעבר לפעולה צבאית מוצלחת; הוא עמוד האש ההולך לפני המחנה ומאיר את הדרך גם ברגעים חשוכים. אם אתם עומדים לפני גיוס, או סתם רוצים להבין טוב יותר את המורשת שעליה בנויה המדינה שלנו, העמקה בפרטי המבצע הזה היא חובה. אנו מזמינים אתכם ליצור איתנו קשר ולהתייעץ לגבי הכנה לשירות משמעותי ביחידות שיודעות להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי.