סגל מפקדי פלוגה ג' בשנת 1953. פלוגה ג' היא פלוגת הטירונים בגדוד 890,  כורעים מימין לשמאל: יהושע שטורם, אלי קרסו, ורנר, אברהם חלווה, רפי כהן, יונה גופר. עומדים מימין לשמאל: שמואל כהן, סמל מחלקה בן-ציון לחוביצקי (להב), המ"פ 'רב סרן' מרסל טוביאס, הסמ"פ שמחה לוי, ירמי מזרחי, ניסן ג'מיל.

הכשרת טירונים בצנחנים הפכה עם השנים למקצוע נפרד ומיוחד. מקצוענות זו באה לביטוי בהצבת צוות הדרכה קבוע ומשאבים נפרדים, בניית תכנית הכשרה קבועה המאפשרת הפיכת נער מתבגר לחייל וצנחן. את התהליך החל המג"ד יהודה הררי בשנת 1950, כאשר בתמיכתו של ראש מה"ד חיים לסקוב, העבירו את מרסל טוביאס מפיקוד על בסיס הטירונים בצריפין (בה"ד 4) לגדוד 890 בצנחנים.
מרסל טוביאס היה בוגר פנימייה צבאית בווינה וקצין בצבא האוסטרי, חייל בלגיון הזרים הצרפתי ומדריך בקן בית"ר בווינה. עלה לארץ בעליית "אף על פי" והצטרף לאצ"ל בראש פינה. התנדב לשרת בצבא הבריטי ואחר כך בבריגדה היהודית באירופה ובמשטרת היישובים בגליל. במלחמת העצמאות היה מפקד פלוגה בחטיבת "אלכסנדרוני" ובתום המלחמה חתם קבע בבה"ד 4. בשנת 1950 ובגיל 36 קיבל על עצמו להקים את מערך הדרכת הטירונים בצנחנים. בתהליך איטי, בעקשנות ובהתמדה שנמשכה על פני מספר שנים הצליח מרסל להקים בית ספר מפואר להכשרת טירונים במתכונת פלוגה נפרדת (פלוגה ג') בגדוד 890.  מרסל קבע, שלט והשפיע על אישיותם של הנערים המתגייסים. הוא הנהיג שיטות הכשרה מקוריות החל במיון מתנדבים בבסיס קליטה ומיון, פיתוח כושר גופני וסיבולת וכלה בהטמעת משמעת אישית וקבוצתית. הוא היה קשוח, מחמיר ו"קרע" את חניכיו, אך פקודיו הכתירו אותו באהבה ובהערצה בתואר "אבי הצנחנים". הוא תמיד היה בראש אך לא התנשא, תבע מחניכיו את אשר קיים קודם כל בעצמו. בקור בגשם ובחושך היה מתייצב בראש הפלוגה לריצת בוקר לאחר שבדק אישית את הגרביים של חייליו במסדר חצות.