התמונות מאוסף עמירם הירשפלד - רחובות
תרשימי המפות באדיבות דן זיו - תל אביב

מפת אזור הפעולה. מצפון: קציעות וניצנה. מדרום: הר עזוז.

מוצב "לילי", אחד ממוצבי הצבחה שנבנה ע"י המצרים בשטח ישראל

להגדלה

רקע כללי

בהסכם שביתת הנשק משנת 1949, נקבע כי אזור ניצנה יפורז ולא תותר כניסת כוחות צבא אליו. עם הזמן גם ישראל כמו מצריים הכניסו כוחות לאזור, מעבר למותר עפ"י ההסכם.
ביוני 1955 החלו בסימון הגבול, אולם למרות הסימון, אירעו עדיין תקריות בהן נפגעו כוחות משני הצדדים.
הצבא המצרי החל לבסס את מערכי ההגנה שלו בסמוך לגבול. הם הציבו במקום גדוד חיילים סדירים מתוגבר בסוללות תותחים ובנו עבורם 7 מוצבים מחופרים על מצוקי הצבחה וראס-סירם. על מנת להשלים את המערך, הם חדרו לשטח ישראל ומיקמו את אחד המוצבים ("לילי") מעבר לגבול, בתוך שטח ישראל.
משלא נענו המצרים לפנות מוצבים אלו, החליטה הממשלה להורות לרמטכ"ל משה דיין להגיב מיד על ההפרה המצרית של הסכם שביתת הנשק. אולם, השמדת בסיסי הצבחה חייבה ריכוז כוח גדול ודרשה זמן להתארגנות. לכן הוחלט לבצע בינתיים פעולת תגמול מיידית להסחה בגיזרה אחרת, ובו בזמן לסיים את ההכנות למבצע הגדול. פעולת ההסחה בוצעה בלילה שבין 28 ל-29 באוקטובר 1955. היה זה מבצע "אגד" - הפשיטה על המחנה הצבאי בכונתילה המרוחקת כ-20 ק"מ מעבר לגבול מצרים. מבצע זה תרם להפתעה שהייתה כעבור 5 ימים במבצע "הר געש" – היא פעולת הצבחה (סבחה).

מטרות ומשימות

מבצע "הר געש" לכיבוש מוצבי הצבחה הוטל ע"י מפקד פיקוד דרום - אסף שמחוני  על חטיבת גולני בפיקודו של אל"מ חיים בן-דוד (חב"ד), צנחני גדוד 890 ושאר הכוחות הוכפפו אליו לטובת המשימה. כתוצאה מכך נוצר שיבוש רציני בתקשורת שבין מח"ט גולני ומג"ד הצנחנים. לשיבוש הזה קיימים שני הסברים:
הסבר ראשון הוא, שאריק שרון פשוט נפגע מהכפפתו למח"ט גולני וסרב ליצור איתו קשר. והסבר שני הוא כי בפועל, לאור ריבוי היעדים, אופי השטח, כיוון התנועה (הצנחנים נעו ותקפו מדרום לצפון וגולני נעו ותקפו מצפון לדרום), וקשיים נוספים, יצא כי כל יחידה הייתה עצמאית לחלוטין במרחב שלה. לכן, הדיווחים בקשר של אריק שרון מול מח"ט גולני הסתכמו רק ביציאה למשימה ובסיומה.
התוצאה הייתה שמח"ט גולני פיקד בפועל רק על כוחותיו האורגניים לכיבוש 3 מוצבי ראס-סירם, ומג"ד 890 פיקד באופן עצמאי על כוחותיו במשימתו לכיבוש 4 מוצבי הצבחה.
"זו היתה פעולה מבריקה", מסביר צורי שגיא, מ"מ בפלוגה ה' של הצנחנים בפיקודו של רפול: "תקפנו גדוד מצרי, שהתמקם ב-4 מוצבים ליד הצבחה. יצאנו מאזור הר עזוז ובאנו אל הגדוד מדרום, מאחור ומהאגף. שיירת המכוניות שהובילה אותנו קודם, נערכה בניצנה ובאורות מלאים נסעה דרומה כדי ליצור רושם של כוח גדול מסתער מהחזית. ואז, במקביל, תקפנו אותם מהעורף. התכנון המבריק, ששילב פעולת הטעיה, היה של אריק שרון".
במטבח של מחנה "נתן" בבאר שבע, הכינו לגדוד לוחמי הצנחנים ארוחת צהרים "כיד המלך" ושלחו אותה לשדה בוקר. אולם, האוכל התקלקל. רפאל איתן מתאר בספרו "רפול - סיפורו של חייל" את מה שקרה בהמשך: כמה שעות לאחר הארוחה, נתקפנו כולנו בשילשולים. תוך כדי הליכה אל היעד ובזמן ההסתערות על מוצבי הצבחה, נאלצנו לפרוש הצידה להוריד את המכנסיים ו... הרעש והסירחון אפפו את המדבר.