פחות משבוע מפרוץ מלחמת של"ג, ביוני 1982, מצאה עצמה חטיבת הצנחנים הסדירה, חטיבה 35, עומדת בפני אחת המשימות המורכבות ביותר בתולדותיה: השתתפות במצור על ביירות והובלת הלחימה בשטחים הבנויים והצפופים של העיר. המלחמה, שהחלה במטרה מוצהרת להרחיק את תשתיות ארגוני הטרור מקו הגבול הצפוני, התפתחה במהירות למערכה רחבה שהגיעה עד לבירת לבנון.
עבור הצנחנים, שרכשו ניסיון מבצעי רב אך התאמנו בעיקר ללחימה בשטחים פתוחים, המעבר החד ללחימה אורבנית צפופה (לש"ב) היה אתגר טקטי, מנטלי ופיזי. הקרבות במבואות ביירות, ובראשם הקרב הקשה על מתחם ה"קרנטינה", הפכו לאבני דרך במורשת הקרב של החטיבה ושינו לעד את תפיסת הלחימה בשטח בנוי בצה"ל כולו. זוהי סקירת הפעילות החטיבתית באותם ימים מכריעים.
הרקע לכניסה לביירות: שינוי המשימה
התוכנית המקורית של מבצע 'שלום הגליל' הגדירה קו פעולה במרחק 40 ק"מ מגבול ישראל, קו שכונה 'הקו הסגול'. מטרתו הייתה ליצור אזור חיץ נקי מפעילות מחבלים. עם זאת, התפתחות הלחימה וההתנגדות הסורית והפלסטינית הובילו את הדרג המדיני והצבאי להרחיב את יעדי המבצע. המטרה החדשה הייתה לחבור לכוחות הנוצריים בצפון ביירות, לנתק את כוחות המחבלים במערב העיר ולהביא לסילוקם המוחלט מלבנון.
בתוך ימים ספורים, כוחות צה"ל התקדמו צפונה לאורך ציר החוף וההר, אך נתקלו בהתנגדות עזה במבואות הדרומיים של ביירות. ההבנה הייתה שכדי להשיג את היעד המדיני, יש צורך במהלך צבאי נועז שיאגף את מערכי ההגנה של אש"ף ויבודד את מערב ביירות. כאן נכנסה לתמונה חטיבת הצנחנים, שהייתה עד אותו שלב כוח עתודה אוגדתי. הוחלט להנחית את החטיבה מהים מצפון לביירות, במטרה לחבור לפלנגות הנוצריות במזרח העיר ולסגור את טבעת הכיתור על בסיסי המחבלים במערבה.
ההיערכות למבצע "בראש ובראשונה"
המשימה שהוטלה על החטיבה, בפיקודו של אל"ם יורם יאיר ("יאיא"), הייתה מורכבת ושאפתנית. תחת שם הקוד "בראש ובראשונה", תוכננה נחיתה אמפיבית של כוחות החטיבה בחוף נהר האוואלי, מצפון לצידון, ומשם תנועה מהירה צפונה לעבר ביירות. עקב שינויים מהירים בשטח, יעד הנחיתה שונה לבסוף לחוף שמצפון לביירות, באזור שפך נהר אל-כלב, סמוך לג'וניה.
הכוח החטיבתי כלל את שלושת הגדודים הסדירים: גדוד 890 ("אפעה") בפיקוד שאול מופז, גדוד 202 ("צפע") בפיקוד ישראל רמות, וגדוד 50 (הנח"ל המוצנח) בפיקוד יאיר עוגן. אליהם צורפו כוחות מסייעים, כולל סיירת צנחנים בפיקוד דורון אלמוג, כוח מפלס"ר שריון (עוצבת "ברק"), וסיוע ארטילרי ואווירי. התוכנית דרשה תיאום מדויק בין זרוע הים, שהובילה את הכוחות על גבי נחתות, חיל האוויר, שסיפק חיפוי וסיוע, וכוחות היבשה.
הפקודות היו ברורות: לנחות, לנוע במהירות דרומה לאורך ציר החוף, לתפוס שטחים שולטים במבואות הצפון-מזרחיים של ביירות, לחבור לנוצרים במזרח העיר, ובכך להשלים את כיתור מערב ביירות, שם התבצרו אלפי לוחמי אש"ף והצבא הסורי.
הנחיתה מהים והתנועה בשטח עוין
בלילה שבין ה-11 ל-12 ביוני 1982, החלה הנחיתה. ספינות חיל הים הורידו את הלוחמים והכלים אל החוף. הנחיתה עצמה עברה ללא התנגדות משמעותית, אך האתגרים החלו מיד עם תחילת התנועה דרומה. הציר הראשי המוביל לביירות היה זרוע במכשולים, חסום ברכבים שרופים, ונשלט באש צלפים ומארבי נ"ט של מחבלים שנותרו בשטח.
הכוחות החלו לנוע רגלית, כאשר הטנקים והנגמ"שים מתקשים להתקדם בציר הפקוק. גדוד 890, שהוביל את החטיבה, ניהל קרבות קצרים אך עזים לטיהור מבנים וצמתים לאורך הדרך. כל מבנה, כל עיקול בכביש, היה בחזקת מלכודת פוטנציאלית. התנועה הייתה איטית ומאובטחת, תוך הפעלת אש וחבירה בין כוחות קטנים. למרות הקשיים, עד שעות הערב של ה-13 ביוני, הצליחו כוחות החטיבה להגיע למבואותיה הצפון-מזרחיים של ביירות ולהיערך להמשך הלחימה.
היתקלויות ראשונות
אחת ההיתקלויות המשמעותיות הראשונות אירעה באזור גשר נהר אל-כלב, שם נתקלו כוחות החלוץ באש ממבנים שולטים. טיהור המבנים גבה זמן יקר והמחיש ללוחמים ולמפקדים את אופי הלחימה הצפוי להם. הסתמכות על תנועה רגלית, סריקת בתים שיטתית (פעולה שזכתה לכינוי "רימונ-ירי"), וחיפוי הדדי הפכו לטקטיקות הבסיסיות של החטיבה בימים הבאים.
קרב הקרנטינה: לחימה בשטח בנוי צפוף
היעד המרכזי הראשון של החטיבה בתוך ביירות היה מתחם ה"קרנטינה". לא היה זה בית חולים, כפי שניתן לחשוב מהשם, אלא אזור תעשייה ונמל ישן שהפך לשכונת עוני צפופה, מלאה במבני פחונים, סמטאות צרות ומבנים בני מספר קומות. המקום שימש כבסיס לוגיסטי וקרבי חשוב של אש"ף, והיה רווי בעמדות מבוצרות, צלפים ומטעני חבלה.
הקרב על טיהור הקרנטינה נמשך מספר ימים והיה אחד הקרבות הקשים והמדממים של החטיבה במלחמה. גדוד 890, שהוביל את ההתקפה, נלחם מסמטה לסמטה, מבית לבית. האויב, שהכיר את השטח היטב, ניצל את הצפיפות והמבנים הגבוהים כדי להפעיל אש יעילה של צלפים ורקטות RPG, שגרמו לנפגעים רבים בקרב הצנחנים. הטנקים, שהיו אמורים לסייע, התקשו לתמרן בסמטאות הצרות והיו פגיעים לירי נ"ט מטווח קצר.
באחד הקרבות הקשים, נפגע קשות כוח בפיקודו של מ"פ בגדוד 890, רוני צפריר. צפריר נהרג בעת שניסה לחלץ פצועים תחת אש. גם סגנו, אמיר בוכריס, נפצע קשה. הלחימה התאפיינה במעשי גבורה רבים, כאשר לוחמים ומפקדים מסכנים את חייהם כדי לחלץ פצועים ולהמשיך בטיהור היעדים. הקרב על הקרנטינה הסתיים רק לאחר טיהור מלא של המתחם, במחיר של 11 הרוגים ועשרות פצועים לחטיבה. קרב זה נחרט בזיכרון הלוחמים כסמל ללחימה העיקשת בשטח בנוי.
טקטיקות ואתגרים בלחימה אורבנית
הלחימה בביירות אילצה את צה"ל, ובפרט את הצנחנים, להתאים את תורת הלחימה שלו בזמן אמת. האתגרים היו רבים ומגוונים, ושונים באופן מהותי מהלחימה בשטח פתוח אליה הורגלו.
- שדה ראייה מוגבל: סמטאות צרות ומבנים גבוהים יצרו "שטחים מתים" רבים ומנעו יצירת קשר עין בין כוחות.
- קושי בזיהוי אויב: המחבלים פעלו בלבוש אזרחי, מה שהקשה על ההבחנה בין לוחם לבלתי מעורב.
- איום הנ"ט והצלפים: רקטות RPG היו הנשק האפקטיבי ביותר של האויב נגד נגמ"שים וטנקים, וצלפים מיומנים גרמו לנפגעים רבים.
- מטעני חבלה ורחובות ממולכדים: האויב מיקש צירים ופתחי מבנים, דבר שהאט את קצב ההתקדמות ודרש זהירות מרבית.
- לחימה תלת-ממדית: האיום הגיע מכל כיוון - מחלונות בקומות העליונות, מפתחי ביוב ומרתפים, ומגגות סמוכים.
- קושי בהפעלת סיוע אש: הסיכון לפגיעה בכוחותינו ובאזרחים הקשה על שימוש יעיל בארטילריה ובתקיפות אוויריות בתוך השטח הבנוי הצפוף.
סדר הכוחות והמפקדים הבולטים
חטיבת הצנחנים לחמה בביירות במבנה של צוות קרב חטיבתי (צק"ח). להלן פירוט הכוחות העיקריים ומפקדיהם הבולטים במהלך הלחימה בעיר.
| יחידה | מפקד | תפקיד ומשימות עיקריות |
|---|---|---|
| חטיבת הצנחנים 35 | אל"ם יורם יאיר ("יאיא") | פיקוד כולל על המבצע החטיבתי, מהנחיתה מהים ועד המצור על מערב ביירות. |
| גדוד 890 ("אפעה") | סא"ל שאול מופז | הובלת החטיבה, ניהול הקרב הקשה על מתחם הקרנטינה. |
| גדוד 202 ("צפע") | סא"ל ישראל רמות | לחימה במבואות ביירות, כיבוש יעדים באזור המוזיאון והיפודרום. |
| גדוד 50 (נח"ל מוצנח) | סא"ל יאיר עוגן | אבטחת האגף המזרחי של החטיבה, לחימה באזור בורג' אל-בראג'נה. |
| סיירת צנחנים | רס"ן דורון אלמוג | כוח חוד, ביצוע משימות סיור ופשיטה מיוחדות, השתתפות בכיבוש המוזיאון. |
מאמצים נוספים במצור על ביירות
לאחר הקרבות הראשוניים וכיבוש מתחם הקרנטינה, התבססה החטיבה בקו מגע מול מערב ביירות והשתתפה באופן פעיל במצור על העיר, שנמשך כחודשיים. תקופה זו התאפיינה בפעילות ביטחון שוטף אינטנסיבית, לצד מבצעים נקודתיים.
- יצירת קו מגע: החטיבה התפרסה לאורך קו שהפריד בין מזרח למערב ביירות, באזור המוזיאון הלאומי, ההיפודרום ושגרירות כווית.
- לוחמה סטטית וימי קרב: הלוחמים ניהלו "מלחמת התשה" מול המחבלים, שכללה חילופי אש, ירי צלפים, פשיטות קטנות והפעלת מארבים. ימי קרב יזומים נועדו להפעיל לחץ על המחבלים במערב העיר.
- כיבוש המוזיאון וההיפודרום: כוחות מהחטיבה, בשילוב הסיירת וכוחות שריון, כבשו את אזור המוזיאון והיפודרום, נקודות אסטרטגיות ששלטו על צירי תנועה מרכזיים. קרב זה, שהתנהל בשטח פתוח יחסית בין הבניינים, היה שונה באופיו מהלחימה בסמטאות, אך לא פחות מסוכן.
- שיתוף פעולה עם כוחות אחרים: הצנחנים פעלו בתיאום עם כוחות שריון, הנדסה, ויחידות נוספות שיצרו את טבעת הכיתור סביב העיר.
השהייה הארוכה בביירות שחקה את הכוחות, אך גם חישלה אותם וסיפקה ניסיון מבצעי שלא יסולא בפז. הלוחמים למדו לפעול בסביבה אורבנית עוינת, להתמודד עם אוכלוסייה אזרחית, ולשמור על דריכות מבצעית גבוהה לאורך זמן.
מורשת ולקחים מקרבות ביירות
ללחימת חטיבת הצנחנים בביירות במלחמת של"ג הייתה השפעה מכרעת על הצבא כולו. הלקחים שנלמדו בדם בקרנטינה ובסמטאות ביירות הפכו לבסיס לתורת הלחימה החדשה של צה"ל בשטח בנוי. הובן כי לחימה כזו דורשת יחידות קטנות ואורגניות, שילוב הדוק של חי"ר, שריון והנדסה (צוותי קרב משולבים), ואמצעים ייעודיים לפריצת דלתות וקירות.
הניסיון שנצבר ב-1982 בא לידי ביטוי במבצעים עתידיים, דוגמת הלחימה במחנות הפליטים ביהודה ושומרון במהלך מבצע "חומת מגן". הטקטיקות שפותחו אז, כמו תנועה דרך קירות ("מעבר רך"), השימוש בכלים כבדים להגנה על לוחמים, וההתמודדות עם מטענים וצלפים, שוכללו והותאמו לאיומים המשתנים. מורשת הקרב של ביירות הפכה לחלק מה-DNA של הצנחנים: היכולת להסתגל במהירות לתנאי קרב משתנים, יוזמה, דבקות במשימה ורעות לוחמים.
סיכום
פעולת חטיבת הצנחנים בביירות במלחמת שלום הגליל הייתה פרק מכונן בתולדותיה. הנחיתה מהים, התנועה המהירה והלחימה העיקשת בשטחים הבנויים של הקרנטינה והאזורים הסמוכים, הוכיחו את גמישותה המבצעית ואת חוסנה המנטלי של החטיבה. הקרבות הקשים גבו מחיר כבד, אך הלקחים שהופקו מהם עיצבו מחדש את תפיסת הלחימה בשטח בנוי בצה"ל ומשפיעים על הכשרת הלוחמים עד היום. סיפור לחימת הצנחנים בביירות הוא סיפור על אומץ לב, הסתגלות בשדה הקרב וגבורתם של מפקדים ולוחמים שעמדו במשימה מורכבת מאין כמותה. להרחבה על ההיסטוריה המפוארת של החטיבה, ניתן לקרוא את המדריך המלא על חטיבה 35.