מוטה גור: הדמות שמאחורי "הר הבית בידינו"

הקול צלול ורועד מהתרגשות, חותך את רעשי הקרב ברשת הקשר. "הר הבית בידינו", מכריז אלוף-משנה מרדכי (מוטה) גור, מפקד חטיבה 55, בצהרי ה-7 ביוני 1967. המשפט הזה, ארבע מילים בלבד, נצרב בתודעה הלאומית הישראלית כרגע המכונן של מלחמת ששת הימים. הוא הפך את גור, בן ירושלים, למבשר שחרורה, ולאייקון צבאי מיידי.

אך דמותו של מוטה גור מורכבת ועשירה הרבה יותר מאותו רגע היסטורי בעיר העתיקה. הוא היה לוחם פלמ"ח, ממקימי יחידות הצנחנים, מפקד חטיבת גולני, הרמטכ"ל העשירי של צה"ל שהוביל את שיקומו לאחר מלחמת יום הכיפורים, פוליטיקאי ושר בממשלת ישראל. ובצד כל אלה, היה גם איש משפחה וסופר ילדים אהוב, שיצר את דמותה של "עזית הכלבה הצנחנית". סיפורו הוא סיפורה של המדינה – מסע רצוף קרבות, בנייה, משברים והתמודדות.

תחילת הדרך: מהפלמ"ח לצנחנים

מרדכי גורביץ' נולד בירושלים בשנת 1930, בן למשפחה שעסקה בסלילת כבישים. את דרכו הביטחונית החל בגיל צעיר, כשהצטרף ל"הגנה" עוד בהיותו נער. עם פרוץ מלחמת העצמאות ב-1948, התגייס לפלמ"ח ושירת בגדוד השביעי של חטיבת הנגב. הוא לחם בקרבות על משלטי הנגב, השתתף במבצע "יואב" לשחרור באר שבע ובמבצע "חורב" לגירוש הצבא המצרי. כבר אז ניכרו בו תכונות המנהיגות והקור רוח שיאפיינו אותו בהמשך.

לאחר המלחמה, בחר גור להמשיך בשירות קבע, אך חיפש אתגר חדש. את מקומו מצא בחוד החנית של צה"ל הצעיר – הצנחנים. הוא היה ממקימי גדוד 890, גדוד הצנחנים הסדיר הראשון של צה"ל, שהוקם על יסודות יחידה 101 המיתולוגית. תחת פיקודו של אריק שרון, טיפס גור במהירות בסולם הדרגות. הוא מונה למפקד פלוגה א' בגדוד, והוביל אותה בפעולות התגמול בשנות ה-50, בהן מבצע "חץ שחור" ברצועת עזה ומבצע "שומרון" נגד משטרת קלקיליה, שם נפצע באורח קשה.

מפקד גדוד הנח"ל המוצנח ומפקד גולני

בשנת 1955 קיבל על עצמו את הפיקוד על גדוד הנח"ל המוצנח (גדוד 50), שהצטרף לחטיבת הצנחנים החדשה, חטיבה 202 (לימים חטיבה 35). במלחמת סיני (מבצע "קדש") ב-1956, פיקד גור על גדודו בקרב המיתלה. הגדוד צנח במעבר המיתלה המבוצר, במטרה לחסום את נסיגת הכוחות המצריים. הקרב, שהתפתח בניגוד לתוכנית המקורית, היה קשה ועקוב מדם וגבה 38 הרוגים מכוחותינו. הביקורת על ניהול הקרב, בעיקר על ההחלטה להיכנס למצר הצר ללא אישור, ליוותה את גור ושרון שנים רבות, אך אומץ לבם של הלוחמים ומפקדיהם הפך לסמל.

לאחר המלחמה יצא ללימודים בבית הספר הגבוה למלחמה בפריז (École Militaire), שם הרחיב את השכלתו הצבאית והאסטרטגית. כשחזר, בשנת 1961, קיבל מינוי מפתיע – מפקד חטיבת גולני. המינוי של קצין צנחנים "אדום כומתה" למפקד חטיבת חי"ר "חומה" נחשב חריג, ומטרתו הייתה להנחיל בגולני את רוח הלחימה, היוזמה והסטנדרטים הגבוהים שאפיינו את הצנחנים. גור הצליח במשימתו, והטביע חותם עמוק על החטיבה.

חטיבה 55: הקרב על ירושלים

גולת הכותרת של הקריירה הצבאית של מוטה גור הגיעה ב-1967. לאחר ששימש כראש מחלקת מבצעים במטכ"ל, הוא מונה ב-1965 למפקד המכללה לפיקוד ומטה (פו"ם). במקביל, קיבל לידיו משימה נוספת: להקים ולפקד על חטיבת מילואים חדשה של צנחנים, חטיבה 55. החטיבה הורכבה מיוצאי גדוד 890 והנח"ל המוצנח, והייתה חטיבת מילואים איכותית במיוחד.

בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, יועדה החטיבה לצנוח באזור אל-עריש שבסיני. הלוחמים התרכזו בשדות התעופה והמתינו לפקודה. אולם, ב-5 ביוני, עם פתיחת המלחמה, התקבלה החלטה דרמטית: הירדנים פתחו באש על ירושלים המערבית, והחטיבה הוסטה לחזית המרכזית. משימתם השתנתה – שחרור ירושלים המזרחית.

הקרבות על גבעת התחמושת והעיר העתיקה

הקרבות בירושלים היו מהקשים והמרים שידע צה"ל. גור ניהל את המערכה מחפ"ק שהוקם באזור. תחת פיקודו, פרצו גדודי החטיבה למזרח העיר בלילה שבין ה-5 ל-6 ביוני. גדוד 66 נלחם בקרב הגבורה על גבעת התחמושת, מוצב ירדני מבוצר היטב, בקרב פנים-אל-פנים שנמשך שעות וגבה מחיר כבד של 36 הרוגים. במקביל, גדוד 71 כבש את בית הספר לשוטרים, וגדוד 28 התקדם באזורים אחרים.

ביום שלישי, 6 ביוני, נכבש מתחם אוגוסטה ויקטוריה, ששלט על כל העיר העתיקה. בבוקר יום רביעי, ה-7 ביוני, לאחר שהתקבל אישור מהדרג המדיני, ניתנה הפקודה לפרוץ לעיר העתיקה. גור עצמו הצטרף לכוח הפורץ של גדוד 66, נכנס דרך שער האריות, ובשעה 10:00 בבוקר, הגיע אל רחבת הר הבית ושידר את ההודעה ההיסטורית בקשר.

הרמטכ"לות: בין יום כיפור לאנטבה

לאחר תהילת ירושלים, המשיך גור להתקדם. הוא שירת כמפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה וצפון סיני, ובהמשך כנספח צה"ל בוושינגטון. באפריל 1974, בעקבות רעידת האדמה של מלחמת יום הכיפורים והתפטרותו של הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו), מונה מוטה גור לרמטכ"ל העשירי של צה"ל.

משימתו העיקרית הייתה מורכבת מאין כמוה: לשקם את צה"ל, להחזיר את אמון הציבור והחיילים בצבא, ולהפיק את לקחי המלחמה. כהונתו, שנמשכה עד 1978, עמדה בסימן של בניין כוח מואץ. צה"ל הצטייד בטנקים ומטוסים מדגמים מתקדמים, תפיסות ההגנה וההתקפה שונו, והושם דגש על מודיעין, אימונים וחיזוק זרוע היבשה. הוא נודע בקביעתו כי צה"ל ערוך ומוכן למלחמה יזומה אם יתעורר צורך, אמירה שנועדה להרתיע את סוריה ומצרים.

בין האירועים הבולטים בתקופת כהונתו כרמטכ"ל ניתן למנות את מבצע "אנטבה" ב-1976. על פי עדויות, גור היה בתחילה סקפטי לגבי סיכויי ההצלחה של מבצע חילוץ כה מורכב, אך לאחר שהשתכנע בתוכנית שהציג בפניו דן שומרון, הוא נתן את אישורו, והיה אחראי מהחפ"ק בארץ על ניהול המבצע שהפך לאחד מסמלי הנועזות של צה"ל. תקופתו כללה גם את מבצע "ליטני" בדרום לבנון ב-1978.

ציוני דרך בקריירה של מוטה גור

דמותו של מוטה: מפקד ואדם

מוטה גור היה מפקד נערץ, אך גם דמות שנויה במחלוקת. הוא היה ידוע כבעל אישיות חזקה, ישירה ולעיתים בוטה. הוא לא חשש להביע את דעתו, גם אם הייתה מנוגדת לזו של מפקדיו או של הדרג המדיני. הוא ייצג את דור המפקדים של "אחריי" - אלה המובילים את הלוחמים בשדה הקרב, ולא מנהלים אותו מחפ"ק מרוחק. הוא עצמו נפצע מספר פעמים בקרבות.

מעבר לתדמית הקשוחה, גור היה איש רחב אופקים. לימודיו בפריז חשפו אותו לתרבות האירופאית, והוא סיים תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון והיסטוריה באוניברסיטה העברית. הוא ידע לשלב בין הראייה האסטרטגית הרחבה לבין ההבנה הטקטית של פרטי הקרב בשטח.

• מנהיגות "בגובה העיניים": גור האמין בתקשורת ישירה עם פקודיו. גם כרמטכ"ל, הוא נהג לבקר ביחידות השדה, לשוחח עם חיילים ולקבל תמונה בלתי אמצעית מהשטח.
• דרישה למצוינות: הוא היה פרפקציוניסט ודרש רמה גבוהה מעצמו ומכל הסובבים אותו.
• פטריוטיות עמוקה: הוא היה ציוני נלהב, שראה בשירות הצבאי שליחות עליונה. הקשר שלו לירושלים, עיר הולדתו, היה חלק בלתי נפרד מזהותו.
• שילוב של קשיחות וחמלה: למרות תדמיתו המחוספסת, עדויות של פקודיו מספרות על מפקד שהיה אכפתי ורגיש לגורל חייליו.

האיש שכתב לילדים: "עזית הכלבה הצנחנית"

אחד הפרטים המפתיעים והמרתקים ביותר באישיותו של מוטה גור הוא העובדה שהאלוף הקשוח היה גם סופר ילדים מצליח. סדרת ספרי "עזית הכלבה הצנחנית" שכתב הפכה לקלאסיקה ישראלית וגידלה דורות של ילדים.

הספר הראשון בסדרה יצא לאור ב-1969. עזית, כלבת רועים גרמנית אמיצה וחכמה, משתתפת במבצעים נועזים של צה"ל לצד בעליה, אורי. הרעיון לספר נולד מסיפורים שסיפר גור לבתו רות. דמותה של עזית הייתה מבוססת על כלבה אמיתית שהייתה בבעלות המשפחה, אם כי עלילותיה הספרותיות היו פרי דמיונו של גור.

הספרים הצליחו לשלב מתח והרפתקאות עם ערכים של אהבת המולדת, חברות, דבקות במשימה ונאמנות. עבור ילדים רבים, ספריו של גור היו ההיכרות הראשונה עם עולם הצבא והצנחנות, והם הציגו את צה"ל באור חיובי והירואי. הניגוד בין הרמטכ"ל שמנהל מלחמות לבין הסופר שכותב על כלבה חמודה, רק מוסיף למורכבות והעניין בדמותו.

החיים שאחרי הצבא: פוליטיקה ומחלה

בשנת 1978, לאחר ארבע שנות כהונה, סיים מוטה גור את תפקידו כרמטכ"ל ופרש מצה"ל. כמו רבים לפניו ואחריו, הוא פנה לזירה הפוליטית. הוא הצטרף למפלגת העבודה (שהייתה אז חלק ממערך) ונבחר לכנסת העשירית ב-1981. הוא כיהן כחבר כנסת במשך 14 שנים.

בממשלת האחדות הלאומית שהוקמה ב-1984, כיהן כשר הבריאות. בתפקידו זה התמודד עם אתגרים כמו שביתת האחיות הגדולה והצורך בביצוע רפורמות במערכת הבריאות. לאחר מכן, בממשלתו של יצחק רבין, כיהן כסגן שר הביטחון, תפקיד בו היה אמון על הקשר עם המתיישבים ביהודה, שומרון וחבל עזה, נושא רגיש במיוחד בתקופת הסכמי אוסלו.

בשנותיו האחרונות התמודד גור עם מחלת הסרטן. הוא נלחם במחלה באומץ ובנחישות, כפי שנלחם בקרבות חייו, ואף המשיך בעבודתו הציבורית. ביולי 1995, כשמצבו החמיר והכאבים גברו, בחר לסיים את חייו ביריית אקדח בחצר ביתו. הוא היה בן 65 במותו. במכתב שהשאיר, הסביר את המעשה בכך שלא רצה להפוך לנטל על משפחתו. מדינת ישראל כולה התאבלה על מותו של אחד מבכירי מפקדיה ומנהיגיה.

סיכום

מרדכי (מוטה) גור היה הרבה יותר מהקול שבישר על שחרור הר הבית. הוא היה לוחם ומפקד בכל רמ"ח איבריו, שהתחיל את דרכו בשדות הקרב של תש"ח, היה שותף לעיצוב דמותו של חיל הצנחנים, הוביל את אחת המערכות החשובות בתולדות צה"ל בירושלים, וקיבל על עצמו את המשימה הכבדה של שיקום הצבא אחרי מלחמת יום הכיפורים. דמותו המורכבת, ששילבה קשיחות צבאית עם כתיבה עדינה לילדים, וניהול מערכות לאומיות עם התמודדות אישית טרגית, מייצגת פרק שלם בהיסטוריה של מדינת ישראל. מורשתו כלוחם, כמפקד וכמנהיג ממשיכה להדהד במסדרונות המטכ"ל ובסיפורי הגבורה של הצנחנים. כדי להבין לעומק את הרגע המכונן בחייו, קראו את המאמר המקיף שלנו על הלחימה של חטיבה 55 בירושלים.