כשהגעתי מקורס קצינים לגדוד 890 שובצתי להדרכה ב"קורס לצניחה ולוחמה זעירה" או כפי שכונה קורס קומנדו בפיקודו של מרסל טוביאס, יחד עם עוד שלושה מדריכים: עובד לדיז'ינסקי, חיים נאדל ודוד (טרזן) בן עוזיאל. מאד הכעיסה אותנו העובדה שלא לוקחים אותנו לפעולות תגמול כי איננו משובצים בפלוגות לוחמות, אבל לאחר סדרת מעשי טרור באיזור אשקלון, בית עובד, כפר גבירול ורמלה, שערכו אנשי "הפדאיון" שיצאו ממשטרת חאן יונס - הגיעה אלינו ההזדמנות, והגדוד קיבל משימה שלא בוצעה מאז מלחמת השחרור: פשיטה לילית משוריינת על משטרה זו, במרכז העיר השנייה בגודלה ברצועת עזה. מפקד הפשיטה היה אריק שרון והשתתפו בה 3 כוחות של לוחמי גדוד 890. כוח א' הורכב מלוחמי פלוגה ד' בפיקודו של מוטה גור, כוח ב' הורכב מלוחמי פלוגה ה' בפיקודו של רפול איתן וכוח ג' היו לוחמי פלוגה א' בפיקודם של עוזי עילם ועובד לדיז'ינסקי.על פי התכנית המקורית, חילק מוטה גור את לוחמי פלוגה ד' ל-6 כוחות משנה: א. מחלקה 11 בפיקודו של לוי חופש. ב. מחלקה מקובצת בפיקודו של טיבי שפירא. ג. מחלקה 12 בפיקודו של משה פלס (מוישל'ה סטמפל). ד. מחלקה 10 בפיקודו של חגי ארליכמן. ה. כוח חבלנים בפיקודו של קצין החבלה ירמי ברדנוב שהיו אמורים להעיף את המשטרה באוויר. ו. כוח אבטחה שהיה צריך להשתלט ולאבטח את הצומת בכביש הראשי, דרכו צריך היה הגדוד לעבור ולהתקפל אח"כ. על כוח זה הפקידו אותי - קצין צעיר ועדיין חסר ניסיון קרבי, עם שני זחלמי"ם.

הייתה לנו המתנה הארוכה לפעולה, היות וקצין השריון דאז סירב להעביר לצנחנים את הזחלמי"ם שלו (רק לאחר שהודח בשל כך מתפקידו –הגיעו הזחלמי"ם, כמעט ריקים מציוד והיה עלינו לזווד ולהכין אותם לקרב). אני זוכר היטב את התדריך שקיבלנו מאהרון דוידי (הסמג"ד): "בשבועיים של ההמתנה חשבנו על כל התרחישים האפשריים ומה נעשה בכל מקרה. רק על תרחיש אחד לא חשבנו, והוא זה שיקרה. לכן זיכרו: מה שלא יקרה – על כל אחד לחתור למטרתו שלו, בלי להתחשב בשיבוש שייגרם". ואכן – אף אחד לא תיאר לעצמו ששני שוטרים צבאיים מצריים יעצרו את השיירה ויבקשו לראות את כרטיסי העבודה... (הם חשבו שזו שיירה מצרית). היה הכרח לירות בהם, וכל ההפתעה שלנו הלכה לאיבוד.

הפעולה בוצעה בהצלחה חסרת תקדים: מכוחותינו נהרג צנחן צעיר אחד, מוטה גור ומשה סטמפל נפצעו, אבל המשטרה קרסה, וכ-70 חיילי אויב ופדאיון נקברו תחתיה. גם החלק שלי עבר בהצלחה: השמדנו את חוליית המקלע מצרית שירתה קודם לכן על השיירה העוברת, לקחנו כשלל את המקלע מסוג ברן (שהיה חם עדיין) ורדיו-על בטריות (חידוש מסעיר אז) והיינו אחרוני המתפנים מהשטח. ליד הצומת הייתה תחנת דלק, ביקשתי אישור להשמיד אותה, קיבלתי אישור, שילשלתי צרור לבני חבלה אל תוך מיכל הדלק הגדול שהיה קבור באדמה, הפעלתי אותו וברחנו משם כל עוד רוחנו בנו. הפיצוץ זרק את כל הדלק לאוויר והדליק אותו: נוצר בשמים לפיד ענק שהאיר, כמדומני, את כל רצועת עזה. כל הטור נעצר בבהלה במקומו כי לא ידעו מה קרה, עד שהרגעתי אותם בקשר ש"זה רק תחנת דלק מצרית באוויר". בכך קניתי את עולמי, ומאז התהלכתי בגדוד בראש מורם כמי "שעשה פוגז שאפילו ותיקי הצנחנים לא זוכרים כמותו"....

כאשר באו אנשי המחלקה לבקר את סטמפל ומוטה בביה"ח (והביאו להם את הרדיו הזה) שאלו: "ומי יהיה המ'מ שלנו עכשיו?" שאל מוטה: "תגידו, הקיבוצניק הזה מה-שמו, שהיה אתכם בפעולה, היה בסדר?" כאשר אמרו: "הוא היה בסדר גמור!" אמר מוטה: "טוב, אז הוא המ"מ החדש שלכם". וככה, ב"פריימריס" של החיילים - זכיתי בתפקיד הנכסף של מ'מ בצנחנים, ועם מחלקה זו ביליתי עוד כשנה של תעסוקה מבצעית ופעולות תגמול.