מאת: ד"ר אריה גילאי  וסא"ל (מיל') דוד בן עוזיאל (טרזן)

המאמר - מורשת הקרב שהנחילו צנחני העשור הראשון לצה"ל - עיקרו בסקירת התנהגותם של חיילים ומפקדים באימונים ובקרבות של אותה תקופה, תוך שימת-לב מיוחדת לערכים שהניעו אותם לנהוג בדרך שנהגו.

v  דבקות בביצוע משימה.

בראשית שנת 1953 ראה משה דיין בכישלונות פעולות הגמול שביצעו הצנחנים, ביטוי לחוסר דבקותם של המפקדים במשימה. כדי לשפר מצב זה, הוקמה יחידה 101 אשר ביחד עם הדור החדש של הצנחנים אמורים היו לשמש תשובה חינוכית לבעיה זו. דיין גם הגדיר וקבע נורמות לדבקות במשימה. הוא הודיע לסגל הפיקודים:

"להבא, אם יאמר מפקד יחידה שלא ביצע משימה שהוטלה עליו מפני שלא יכול להתגבר על כוחות האויב – הסברו זה לא יתקבל, אלא אם כן נפגעו 50 אחוז מאנשיו....ברור לכל המפקדים שאם לא יבצעו מה שיוטל עליהם יעמדו בחקירה מדוקדקת. ואם לא יניחו את דעתי – יתנו את הדין." (דיין, "אבני דרך", ע' 113).

בהגדרה זו של עקרון הדבקות במשימה קובע דיין את הגבול העליון של ציות לפקודה ומטיל על המפקד אחריות אישית לביצוע המשימה. התוויות אלו תורגמו בצנחנים לסיסמה הידועה: ["אי אפשר, אינני יכול - מונחים אלה אינם קיימים במילון הצנחן"].

מפקדי הצנחנים חינכו את עצמם ואת הלוחמים בגדוד, שבשעת ביצוע משימה קשה חייבים להתעקש, לגלות נחישות וכוח רצון, להתמיד בביצוע ולא להתייאש, ובעיקר להיות מוכן להשלים את המשימה ולו במחיר היקר ביותר – החיים.

מאיר הר ציון מיטיב לתאר את הרגשתו בדרכו לדבוק במשימה בפעולת עזון: "השעה 12:45 אחר חצות, זה שש שעות שאנו צועדים כך ללא דרך, כשעצבינו מתוחים ודרוכים לקראת כל אויב נעלם. עייפות ואדישות משתלטים עלינו, אנו מיוגעים, בגדינו רטובים, כוח הרצון הולך ושוקע והמשימה עוד מאיתנו והלאה. הרגשת יאוש מתחילה להשתלט. לא נוכל.  .....אני מהרהר רגע, מין עקשנות מוזרה משתלטת עלי, עקשנות לא הגיונית, לא מציאותית כאילו. אסור לנו לחזור. אסור!" (הר ציון, "פרקי יומן", ע' 191).

ארבע פעולות של הצנחנים, מדגימות דרגה עליונה של התמדה, עקשנות, וכוח רצון, וממחישות יותר מכל את העיקרון של דבקות במשימה תוך סיכון חיים, ערך שהפך לנכס צאן-ברזל של צה"ל:
 

<       פעולת חברון אשר בוצעה ע"י יחידה 101 (נקראה גם מבצע כפפות משי). בפעולה זו יצאו חיילי יחידה 101 ביום 21/12/1953, מנתיב הל"ה לפשיטה וחדירת עומק עד לפרברי חברון ולבסיס הלגיון ליד תרקומיה. בלילה קר ורטוב עם שלג בהרים, מוביל מאיר הר ציון חולית לוחמים ללא סיוע רפואי של רופא או חובש, ללא ציוד ומכשירי קשר וללא אפשרות חילוץ ופינוי מהיר מהשטח. הלוחמים צועדים דרך הכפר חלחול עד למבואות חברון ומזהים את הבית המבוקש. בית אחד פוצץ, נפגעו מספר חיילים מהמשמר הלאומי הירדני ומפקדם נהרג. אריק שליין מוביל באותה עת חוליה אחרת לפשיטה על מחנה צבאי ליד תרקומיה. הפשיטה לחברון, נחשבה לאחת הפעולות הנועזות ביותר של ה- 101. החוליה של הר ציון צעדה בלילה זה 42 ק"מ.
 

<      הפשיטה על מחנה הצבא הירדני בעזון (נקראה גם מבצע ברוך). בעקבות רצח החקלאי בפרברי רעננה - כפר סבא, יצא בתאריך 29.6.1954 כוח של 7 צנחנים  בפיקודם של אהרון דוידי ומאיר הר ציון לפשיטה על מחנה צבאי של הלגיון הירדני ליד הכפר עזון. עם רדת החשיכה יצאו הלוחמים מקיבוץ אייל. מצפון לקלקיליה נתקלו בסיור של חיילים ירדניים. במכת אש הבריחו הלוחמים את הסיור והמשיכו בדרכם. ערבי שנקלע לדרכם וסיכן את הפעולה, נהרג בדקירות סכין. הלוחמים ממשיכים ולפתע שוב נתקלים בסיור ירדני ממונע. השעה מאוחרת (00:45) והלוחמים מתלבטים אם להמשיך במשימה או לחזור ולהגיע עם עלות השחר. מחליטים להמשיך. בשעה 01:30 מגיעים למחנה. בקרב שהיה בתוך המחנה נהרגו כמה חיילים ירדניים. יצחק ג'יבלי נפצע קשה. מאיר הר ציון ויורם נהרי החלו לשאת אותו על גבם אך נסיגתם התעכבה והיה חשש כבד שכל הכוח יתגלה ויותקף ע"י תגבורות ירדניות שהחלו להגיע. דוידי והר ציון קיבלו החלטה גורלית להשאיר את ג'יבלי בשטח כדי להספיק ולהגיע לגבול. לאחר מסע של כ- 30 ק"מ [הלוך וחזור] הגיעו הלוחמים בשעות הבוקר לקיבוץ אייל. יצחק ג'יבלי נשבה, הועבר לבית חולים ואח"כ לבית סוהר בזרקא. האירוע הישרה אווירה קשה בצנחנים אשר החליטו ללכוד חיילים ירדניים כדי לפדות את ג'יבלי. [ראה עדותו של גלעד ג'רי הראל שהשתתף בפעולה, וראה גם על פגישת מור"ק לציון 40 שנה למבצע.]
 

<      פעולת כונתילה (נקראה גם מבצע אגד). בעקבות חדירת הצבא המצרי לאזור ניצנה, כיבוש המוצב שלנו ליד בארותיים, הריגת חייל צה"ל ושביית שני חיילים נוספים, יצאו הצנחנים ביום 27.10.1955 לפעולת גמול. הייתה זאת פעולה ראשונה בעומק מצרים (כ- 20 קילומטר) במטרה לכבוש את מצודת כונתילה (מול נחל פיראן) ולקחת שבויים רבים ככל האפשר, נשק ומסמכים צבאיים. במבצע השתתפו כוחות בפיקודם של: מאיר הר ציון, רפול, מוסה עפרון, חיים נדל, טיבי שפירא.
מבחינה צבאית הפעולה הייתה דוגמא ושיא של כוח רצון ודבקות במשימה. כ- 15 ק"מ לפני היעד, נתקל הכוח במכשול ובואדי בלתי עביר. לפי התכנית היו צריכים לנסוע ברכב עד ליעד. בדרך כלל אם נתקלים במכשול כזה הפעולה מתבטלת. המפקד מחליט שהכוחות לא יוכלו לעבור 15 ק"מ ברגל, לבצע את הפעולה, ולחזור אותו מרחק לפני שיאיר הבוקר. אולם הם עשו זאת. ירדו מן המכוניות הלכו והגיעו למצודה ובקרב שנמשך כ- 20 דקות כבשו את המצודה, הצליחו לשבות 30 חיילים מצרים וחזרו ברגל 15 ק"מ לפני עלות השחר.

 דבקות בביצוע משימה תוך נחישות. 1955
תמונה מאוסף ארכיון צה"ל ומעהב"ט.

להמשך המאמר - לחץ כאן