|
||
סמל הפטרה: הח'זאנה. ציור מאת דיויד רוברטס, 1839 | ההולכים לפטרה יצאו מבאר מנוחה, חצו את הגבול לירדן וניווטו דרכם בואדי חשיבה או בואדי מוסא. המרחק כ- 28 קילומטר. מפת המסלול של רחל סבוראי ומאיר הר ציון. | חזית המבנה המדהים ח'זאנת פרעון צילום: משרד התיירות הירדני 2005 |
בתחילת חודש אפריל 1956 הלכו לפטרה שני צנחנים, דרור לוי (20) ודימיטרי ברמן (20). שניהם בוגרי פלוגה א' בפיקודו של מאיר הר ציון וקורס מכי"ם בפיקודם של סעדיה אלקיים (סופפו) ודני מט. השניים השתתפו בפעולות תגמול רבות. דרור לוי, גבר חזק וקשוח גדל בהרצליה, נצר למייסדי ראש פינה וראשוני "השומר". דימיטרי ברמן, לוחם אמיץ ועז נפש, עלה מרוסיה ב-1950 והתחנך בקיבוץ דן. דרור נהרג בפטרה ודימיטרי הצליח לחזור הביתה פצוע. |
|
|
קבוצה רביעית |
||||||
בחודש מרץ 1957 הלכו לפטרה ארבעה: הצנחן רם פרגאי (20) מתל אביב, בוגר בית הספר "כדורי", בוגר קורס מכי"ם בפלוגה ג' של אלישע שלם ולוחם בסיירת הצנחנים הראשונה (מחזור 56). וחיילי הנח"ל, מנחם בן דוד (20) מירושלים, בוגר בית הספר "כדורי". הקצין קלמן שלף (שלפסקי) (22) מגרעין שומריה בקיבוץ זיקים וקצין בצנחנים. |
|
|
|
|
||
דן גלעד (23) מקיבוץ מזרע, היה זמן קצר ביחידה 101 והשתתף בפעולת התגמול בנחלין. הארבעה נהרגו וגופותיהם הוחזרו לארץ ע"י הלגיון הירדני. על ימיהם האחרונים של הארבעה וההכנות להליכה, מספרת אראלה, חברתו של דן גלעד | ||||||
קבוצה חמישית |
בנובמבר 1957 הלכו לפטרה, עמירם שי, איש משמר הגבול, וחברו מרדכי טובי (20) מרמלה אשר שרת בחיל האוויר. השנים נורו ונהרגו מיד לאחר שחצו את הגבול לירדן באיזור הערבה. ראה: מאמר המסכם מחקר אקדמי רטרוספקטיבי על תופעת ההליכה לפטרה, על צמיחתה והתפתחותה בשנות ה- 50. |
|
||
מרדכי טובי |
המפה של זאב וילנאי כוללת את מיקום האתרים בפטרה. |
קבוצה שישית |
קבוצה שביעית, שנות השמונים והתשעים |
||
|
בתחילת שנת 1959 הגיעו לפטרה
הצנחנים שמעון רימון (כושי) וחברו ויקטור פרידמן
שהיה לוחם בצנחנים ובעל דרכון אמריקאי. השניים לא הגיעו במסע רגלי אלא
נסעו בג'יפ גנוב של האו"ם. כושי התגייס לצבא באוקטובר 1956 והתקבל
לסיירת הצנחנים מחזור
1957. לאחר שחרורו מצהל פתח פונדק בערבה בקילומטר ה-101
לאילת, ובשנת 1978 פירסם את ספרו היחיד "אני כושי". |
|
בשנות
החמישים לא הייתה קיימת טיילות של תרמילאים בעולם
אפילו בחברות השפע של המערב.
טיילות שכזאת החלה במערב שנים ספורות אחר-כך,
ולישראל הגיעה רק בסוף שנות השבעים.
עד 1967, לא היה שום מקום אחר שיחליף את המיתוס של פטרה.
פטרה נותרה
מחוז חפצו האולטימטיבי של הצבר. פטרה הייתה המקום הרחוק ביותר, הנועז
ביותר, המסוכן ביותר, המדברי ביותר והמיתולוגי ביותר
שהיה קיים. המרחבים העצומים שנפתחו לפני המטיילים הישראלים
בעקבות מלחמת ששת הימים, והראשון שבהם חצי האי סיני, לא
היו אפילו בחזקת חלום עד 1967. לכן את ההליכה לפטרה בשנות השמונים
והתשעים ניתן להגדיר "כהליכה אנכרוניסטית" (כפי שמסבירה
נסיה שפרן). |
|
|||
פרסומים בנושא ההליכה לפטרה |
|
|
|
|
|
||
אתר הצנחנים בעשור הראשון. כל הזכויות שמורות ל אגן מחשוב
© 2004 - 2024 IDF Paratrooper's History Site Copyright AGN © 2004 - 2024 |
||
בניית האתר, עיצוב, מחקר, ראיונות, כתיבה ועריכה: ד״ר אריה גילאי ז״ל |