אבא ברדיצ'ב, מצנחני היישוב אל מעבר לקווי האויב באירופה הכבושה במלחמת העולם השנייה, נולד ב- 25 באפריל 1920 בעיר גאלאצי, רומניה, ונפל במילוי תפקידו כאשר נרצח במחנה הריכוז מאוטהאוזן ב- 26 בינואר 1945.

הוא נולד להוריו סוזי ומרדכי ברדיצ'ב, נצר למשפחה החסידית הנודעת של הרבי מברדיצ'ב. מילדותו ספג אהבת ישראל עמוקה והיה גאה ביהדותו. מימי לימודיו בבית הספר היסודי הגן בתוקף על חבריו היהודים ועורר כלפיו רגשי כבוד והערכה גם בקרב הלא-יהודים. כנער הצטרף לתנועת "הנוער הציוני" ברומניה ובסיום לימודיו התיכוניים יצא לבוקרשט הבירה לעבודה במרכז התנועה.

כהכנה לחיי עבודה בארץ ישראל הצטרף להכשרה בחווה חקלאית בפלוריאסקה, ועבד בה עד שבאוקטובר 1940 עלתה מפלגה אנטישמית פרו-נאצית לשלטון ברומניה והוצא צו לפירוק כל חוות ההכשרה של תנועת "החלוץ". אבא ייצג בנחישות את התנועה מול השלטונות וריכז את הטיפול ברכוש החווה.

הוא החליט לעלות ללא דיחוי וכפעיל בתנועה הוצע לו לעלות בעלייה לגאלית, במכסת הסרטיפיקטים שהנהיגו הבריטים במסגרת "הספר הלבן". אבא ברדיצ'ב העדיף לעלות באוניית המעפילים "דריאן 2" שטולטלה ארבעה חודשים בים. בהתקרב האונייה לחופי הארץ לכדו אותה הבריטים והמעפילים נכלאו למשך שנה וחצי במחנות "מזרע" שליד עכו ובעתלית. גם במחנות היה אבא הרוח החיה והמעודדת ונמנה עם יוזמי ארגון חברי "הנוער הציוני" לגרעין התיישבות עצמאי.

עם שחרורו מעתלית עבר הגרעין להכשרה בקיבוץ גבע ובהמשך באשדות יעקב. בתחילת 1944 יסדו חבריו של אבא ברדיצ'ב את קבוצת "במאבק" במסגרת תנועת ההתיישבות של "העובד הציוני". עד צאתו להתיישבות שכן הגרעין בהרצליה, אבל אז כבר נמצא אבא בהכשרה לקראת צאתו לשליחות שממנה לא שב. לאחר נפילתו של חברם הקימו חבריו על שמו את קיבוץ אלוני אבא.

בנובמבר 1943 התנדב לצנוח אל מעבר לקווי האויב באירופה. הוא סיים קורסי הכנה לשליחות של ה"הגנה", קורס צניחה בריטי ברמת דוד ואימונים נוספים במצרים. במארס 1944 יצא יחד עם חנה סנש, ראובן דפני ויונה רוזנפלד-רוזן מבארי שבאיטליה וצנח ביוגוסלביה. המשימה שהוטלה על אבא ברדיצ'ב על ידי המוסדות הלאומיים הייתה לחדור לארץ הולדתו, רומניה, הנתונה לשלטון פרו-נאצי, ולסייע ליהודים במאבק על קיומם. הבריטים הטילו עליו משימות מודיעין וחילוץ צוותי אוויר שנפלו בשבי או צנחו ממטוסיהם שנפגעו בעת הפצצת שדות הנפט ברומניה.

לצורך השליחות קיבל זהות חדשה: סרג'נט רוברט וויליס ושמות צופן: ליאון, ARNOLD, WILLIS ROBERT, ANTICLIMAX  ועוד. הוא פעל כאלחוטן בהרי פאפוק, אך לא עלה בידיו להגיע לרומניה והוחזר לבארי, במטרה להשתחרר. במקום להשתחרר בחר באוגוסט 1944 לחפש דרכים אחרות כדי להגיע ליעדו. בספטמבר 1944 הונחת במטוס אמריקני מסוג "מבצר מעופף" שהביא ציוד צבאי לסלובקיה, למובלעת המורדים בשלטון המרכזי שהיה בעל ברית של גרמניה הנאצית. בשדה התעופה טרי דובי, ליד העיר בנסקה ביסטריצה, מרכז המרד, פגש את הצנחנים חביבה רייק, צבי בן-יעקב, חיים חרמש ורפאל רייס, להם הביא משדרים חלופיים במקום אלה שאבדו לשלושה מהם בצניחה ובפשיטה על תחנת הקשר שהקימה חביבה רייק.

בהמתנה לחציית הגבול פעל ברדיצ'ב יחד עם חבריו בסיוע לפליטים היהודים שהתרכזו בשטח המובלעת ועם המשלחת הבריטית במקום במסגרת "מבצע דואוס" לחילוץ צוותי אוויר. משליחותו כתב לחבריו בקיבוץ שנקרא עדיין "במאבק": "שם הקיבוץ מעורר בדמיוני תקופה קשה ויפה של התחלה וחבל שדווקא בתקופה זו הוטל עליי שלא להיות על ידכם ואתכם".

בהתקרב דיכוי המרד הסלובקי בידי הגרמנים יצא בדרך להונגריה יחד עם קומץ חברי משלחת בריטית ומשלחת אמריקנית שהיו נציגי צבאותיהם בקרב המורדים ואתם פעל. לאחר שהגרמנים השתלטו על כל המובלעת נתקלה הקבוצה במארב ונמלטה להרים. הגרמנים פתחו במצוד אחריהם וכעבור חודשיים נלכדו כולם. ב-26 בדצמבר 1944 הועבר אבא ברדיצ'ב יחד עם שאר השבויים למחנה מאוטהאוזן. שם נחקרו באכזריות ולבסוף הוכנסו לחדר תת-קרעי, הופשטו ממדיהם באמתלה של בדיקה רפואית כדי שלא ייחשבו שבויי מלחמה ונרצחו ב- 26 בינואר 1945, על פי פקודה שהגיעה הישר מראש המשרד לביטחון פנים של הרייך השלשי, העתיד ליפול כעבור חודשים ספורים.

בצוואה שהשאיר למשפחתו, כתב: "לכולכם בקשה – אל תבכו. את האומלל מבכים. אני מאושר כי נפל בחלקי להיות בחיר הישוב, להביא את דברו, עידודו ועזרתו לגולה".

גופתו לא נמצאה, אך גם מצבה לזכרו של צנחן אבא ברדיצ'ב מצויה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, בחלקה של שבעת צנחני היישוב שנפלו במילוי תפקידם בשליחות היישוב במלחמת העולם השנייה.