אנצו חיים סֶרֶנִי 1905 - 1944

מאת: תהילה עופר *

אנצו חיים סרני, מצנחני היישוב אל מעבר לקווי האויב באירופה הכבושה במלחמת העולם השנייה, נולד ב- 17 באפריל 1905 ברומא בירת איטליה, ונפל במילוי תפקידו כאשר נרצח בידי הנאצים במחנה הריכוז דאכאו ב- 18 בנובמבר 1944.

הוא נולד להוריו אלפונסה ויצחק שמואל, משפחה יהודית איטלקית מיוחסת. אביו היה הרופא של מלך איטליה. הוא גדל על מסורת יהודית ליברלית ותרבות אירופית וכבר בגיל 16 הגיע להכרה ציונית. במקביל ללימודיו פעל בתנועה הציונית ובגיל 18 כבר השתתף בקונגרס הציוני השלישי שנערך בקרלסבאד, צ'כוסלובקיה. שם נקשר לתנועת העבודה הציונית שהייתה לדרך חייו. בשנת  1927, בגיל 22, קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה באוניברסיטת רומא, אך ויתר על קריירה אקדמית וחיי נוחות ועלה כחלוץ לארץ ישראל. הוא עבד בפרדסי רחובות ושם התחבר לגרעין שייסד את קיבוץ גבעת ברנר. בצד העבודה במשק עסק בפעילות ציבורית במסגרת תנועת העבודה.

הנהגת היישוב והתנועה הקיבוצית הכירו בכישוריו הארגוניים ובכושר ההסברה שלו ומסוף 1929 ואילך יצא לשליחויות רבות: לגיוס כספים באיטליה לשם רכישת אדמת הקיבוץ, לארצות הברית מטעם הקרן הקיימת וקרן היסוד ולתנועה "החלוץ" בגרמניה שלפני ואחרי עליית היטלר לשלטון. הוא היה ממארגני עליית הנוער מגרמניה ועלייתם של רבים מיהודי גרמניה לארץ ישראל, לרבות העברת רכושם.

הגם שדגל בפציפיזם, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושירת במצרים ובעיראק, שם עסק גם בעידוד העלייה בקרב בני נוער יהודים. בקיץ 1940 נשלח מטעם שירותי הביון הבריטיים למצרים, עסק שם בתעמולה אנטי פאשיסטית, ייסד וערך עיתון באיטלקית שהופץ בקרב מאות אלפי אזרחים ושבויי מלחמה איטלקים וניהל שידורי הסברה ותעמולה בשפה האיטלקית. במשך השנים פרסם מאמרים רבים וגם מספר ספרים ובהם נושאים של ציונות סוציאליסטית, קיבוץ גלויות, התיישבות ועוד. בספר "האביב הקדוש" שיצא לאור אחרי מותו כתב: " אין לנו מלחמה עם גרמנים, אין לנו מלחמה עם שום עם, יש לנו, היום, לכולנו, בייחוד לנו הפועלים היהודים, מלחמה עם הפאשיזם והנאציזם... אני רוצה שהנוער שלנו יהיה חדור שנאה למשטר העבדות השורר בעולם, והגורם למלחמות תמידיות ולהשפלה ממושכת של תמונתנו האנושית. אבל השנאה, שאני רוצה לפתח ולטפח, היא שנאה לרעיון, למשטר ולא לאנשים".

ב- 1943 מילא תפקידים בכירים במוסד לעלייה ב' ופעל לשכנוע הבריטים לשלוח צנחנים מארץ ישראל לאירופה הכבושה. הוא היה האיש החתום בכינוי "אלדד" על הזימון לראיונות של המועמדים לשליחות וליווה את הצנחנים בארץ, במצרים ובדרום איטליה. כינויים נוספים שלו היו אהוד, חיים ברנר, הדוקטור, BARDA ועוד. בפברואר 1944, בניגוד לעמדת מנהיגי היישוב שסברו כי עליו להמשיך בתפקידיו, ולמרות גילו המבוגר, התנדב לצנוח בצפון איטליה שהיה עדיין תחת כיבוש נאצי, כדי לחבור לפרטיזנים ולארגן את היהודים שנותרו שם. במארס 1944 עבר קורס צניחה בפיקוד בריטי בבארי שבדרום איטליה ובה בעת טיפל בפליטים יהודים ובצנחנים שעמדו לצאת ליעדיהם.

במחצית מאי 1944 יצא לצניחה באזור פרארה בשטח שבו שלטו הפרטיזנים, אך בגלל טעות בניווט הוצנח באזור שבשליטת הגרמנים ונפל בשבי. בזהותו כצנחן היה שמו ד"ר סימון ברדה ובשם זה נלקח קודם למחנה שבויים בגרמניה ואחר כך לחקירות האס.אס בצפון איטליה. משם הועבר למחנה הריכוז דכאו ושם נרצח ב- 18 בנובמבר 1944. במכתבו האחרון כתב: "לשליחות כזאת עלינו ללכת בהכרה שלא נשוב, אם לא בדרך נס".

אחרי מלחמת העולם הייתה אלמנתו, עדה סרני, מהפעילים הבולטים של ההעפלה. בנו דניאל וכלתו עופרה נספו ב- 1954 כאשר השתתפו בקיבוץ מעגן בעצרת ממלכתית לציון עשור לשליחות הצנחנים ומטוס התרסק בתוך הקהל.

גופתו של אנצו חיים סרני לא נמצאה, אך מצבה לזכרו מוצבת בחלקה של שבעת צנחני היישוב שנפלו במילוי תפקידם בשליחות היישוב במלחמת העולם השנייה, בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

* עיתונאית, ממחברי הספר "חביבה – סיפור חייה, שליחותה ונפילתה של הצנחנית חביבה רייק",  ספריית פועלים 2004.

לדפי ביוגרפיה של צנחני הישוב היהודי