מורשת קרב
שהנחילו צנחני
העשור הראשון

                           מאת: ד"ר אריה גילאי  וסא"ל (מיל') דוד בן עוזיאל (טרזן)

המאמר - מורשת הקרב שהנחילו צנחני העשור הראשון לצה"ל - עיקרו בסקירת התנהגותם של חיילים ומפקדים באימונים ובקרבות של אותה תקופה, תוך שימת-לב מיוחדת לערכים שהניעו אותם לנהוג בדרך שנהגו.

  תוכן העניינים 

  א. הקדמה
  ב. הצנחנים בתחילת שנות ה- 50.
         אימוץ מורשת הצבא הבריטי.
 

       המפקד בתחילת שנות ה- 50

  ג. שנת 1953. המפנה ברוח הלחימה.
         הקמת יחידה 101.
         מורשתה וחשיבותה של 101.
         איכות הלוחמים ביחידה
         דמותם של מפקדי היחידה.
  ד. התפתחות ערכי מורשת בצנחנים.
       1.  רקע מדיני בטחוני
       2.  ערכי מורשת בסיסיים.
         v  אחוות לוחמים
         v  גאוות יחידה
         v  משמעת צבאית
         v  יוזמה בקרב
         v  מקצוענות
         v  דיווחי אמת
      3. ערכי מורשת מורכבים
         v  רוח לחימה.
         v "אָחֲרַי"המפקד בראש הכוח
         v  דבקות בביצוע משימה.
         v  אין משאירים נפגע בשטח.
 

       v  הסתערות מול אש.

 

גירסה להדפסה

 

 

א. הקדמה

 

ערכי מורשת הצנחנים צמחו על רקע מצבו של צה"ל לאחר מלחמת העצמאות. ערכים אלה התגבשו בעיקר בשנים 1953 - 1956 כתגובת נגד לערכי-מורשת שהכתיבה האסכולה הבריטית של מפקדי צה"ל הבכירים בראשית שנות ה- 50. ערכי מורשת הצנחנים שגובשו בתקופה זו החזירו לצה"ל מספר מגמות שאפיינו את ההגנה האצ"ל והפלמ"ח, אם כי בשינוים מהותיים. במאמר זה נסקור את היווצרותם והתפתחותם של ערכי מורשת עיקריים שנקבעו בצנחנים ונפרט את המאפיינים והנורמות המיוחדות שהנחילו הצנחנים לצה"ל כולו.

 

ב. הצנחנים בתחילת שנות ה- 50.

 

גדוד הצנחנים 890 אשר נוסד בשנת 1950, היה גדוד אשר לבש זהות מאורגנת ומסודרת ונוהל, מהבחינה האדמיניסטרטיבית, בכישרון רב על ידי צוות קצינים בפיקודו של סגן אלוף יהודה הררי. מפקדי הגדוד הצעיר דחו את הסגנון והאופן "הבלגניסטי" שבו נוהלה יחידת הצנחנים הראשונה. יחידה ראשונה זו הוקמה ע"י רס"ן יואל פלגי בשנת 1948 בשכונת אחוזה שעל הר הכרמל, ופורקה בשנת 1949 בגלל תפקוד לקוי. גדוד הצנחנים של הררי סיגל לעצמו את המורשת היחידה שהייתה זמינה באותה עת בצבא סדיר - זו המורשת של הצבא הבריטי.

 

 אימוץ מורשת הצבא הבריטי.   

 

המפקדים הבכירים של צה"ל ובעיקר ראש מה"ד חיים לסקוב, שהיו חניכי הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, אימצו והחדירו לצנחנים של הררי ריטואלים צבאיים בריטיים, כולל לבוש, עניבות, כובעים אדומים כנפי צניחה וסמלים אחרים. דגלים, מסדרים ותרגילי סדר חמושים (תס"ח), בניית מערכת שיפוט צבאית והפרדה טריטוריאלית קשוחה בין קצינים לחוגרים (בשק"ם, בחדר אוכל ובמגורים). הפעלת סדרי עבודה ממוסדים כולל מסדרים תכופים ופקודות קבע, כל אלה הפכו את סגנון הפיקוד הפורמאלי, שהיה מורשת הצבא הבריטי, לנחלת הגדוד כולו. לעיתים אף נעשה הדבר בהתלהבות יתרה, כאילו להתנער אחת ולתמיד ממסורת ה"בלגן" של הפלמ"ח והצנחנים של יואל פלגי באחוזה.

אולם, בשנים 1950 - 1953, הורגשה במטה הכללי תחושה של אכזבה מדמותו המבצעית של גדוד הצנחנים ומתפקודם של גדודים אחרים. מספר כישלונות בפעילות בטחון שוטף (בט"ש) ואכזבות מפעולות  גמול, בעיקר בקרב של חטיבת גולני על תל מוטילה, ופעולות הצנחנים באידנה ורנטיס, יצרו אצל אחדים ממפקדי צה"ל את התחושה כי לצנחנים אין רוח-לחימה ולא ניכרת בהם החתירה למגע עם האויב. ההסבר המיידי שניתן לכך היה, כי חל פיחות בדמותו של הקצין אשר נבעה מירידה באיכות המפקדים וברצונם לדבוק במשימה.

 

קצינים יהודיים בארץ ישראל משרתים בצבא הבריטי בשנת 1942. הופעה חיצונית מרשימה: כובע קצינים, עניבה, חגורת עור צולבת ומקל בית שחי.

    מפקד גדוד 890 יהודה הררי מארח את יצחק רבין בגדוד. שנת 1953.

  דמות המפקד בתחילת שנות ה- 50

מצב הקצונה בצה"ל היה בתקופה זו בכי-רע. הקיבוצים והמשקים לא אפשרו לבניהם להתגייס לצבא קבע, הפיצול המפלגתי, תקופת הצנע והדלות הכללית של העם, לא בישרו על פתרון אפשרי. משה דיין מצא עם כניסתו לתפקידו כראש אג"ם ביולי 1953, כי ירדה המוטיבציה לשרת ביחידות קרביות, במקרים רבים חסרו קצינים ביחידות וסמלים שרתו כמ"מים. רמתם הכללית של הקצינים ירדה, משימות רבות נכשלו בשל אדישות הפיקוד, ותורצו בדיעבד בטענה "לא יכולנו". (משה דיין, "אבני דרך", ע' 113).

את דיין כרמטכ"ל אף הטרידו אפיונים נוספים של דמות הקצין בצה"ל: ביחידות מבצעיות נוצר דיסטאנס גדול בין המפקד וחייליו, ואבד הקשר הישיר ביניהם. אך בעיקר מודאג היה מנושא החינוך והדוגמא האישית, בשגרה ובקרב. בצטטו מכתב של טירון שכתב לו על מסע מפרך שנערך עם חגור מלא בעוד המפקדים לרבות המ"מים נשאו על גבם רק "צעצועים", קבע דיין: "איני מדבר על הצד הטכני אלא החינוכי. איך החניך מסתכל אחר כך על המפקד, והאם יש לו לאותו מפקד, סיכוי להיות גם מחנך". (משה דיין, "אבני דרך", ע' 119).
ואם כך הדברים באימון, על אחת כמה וכמה בקרב. הירתעותם של החיילים הצריכים להסתכן בגופם כדי למלא את משימתם ותפקידם, מקומם של מפקדי היחידות (במטה קדמי או בקרב עצמו) ותיפקודו של המטה הכללי אשר לא הכתיב מדיניות ברורה. אלו הם לדעתו של משה דיין "שורשי החידלון" של פעולות הגמול עד 1953. וכך הוא אומר: "בעיני השאלה החשובה איננה מה עלינו לעשות כדי לפגוע בערבים אלא איך וכיצד להעלות את רמת לחימתו של צה"ל". שינוי ברמת הלחימה תלוי במפקדים. ובאשר למצב הקצונה בצה"ל קבע דיין כי זו נעוצה בין השאר ב"תפקידם ומקומם של המפקדים בעת קרב". תפקיד זה ביקש דיין להגדיר מחדש ע"י נטישת המורשת הבריטית ובניית סולם ערכים חדש.


להמנון שיר הצנחנים

 

להמשך המאמר - לחץ כאן

 

לתפילת הדרך לצנחן

     

| אודות האתר || תודות || עמוד הבית || מפת האתר || חיפוש שם || לוח מודעות || כתבו אלינו || עמותת הצנחנים |
אתר הצנחנים בעשור הראשון. כל הזכויות שמורות ל אגן מחשוב © 2004 - 2024
IDF Paratrooper's History Site Copyright AGN © 2004 - 2024
בניית האתר, עיצוב, מחקר, ראיונות, כתיבה ועריכה: ד״ר אריה גילאי ז״ל